לשתות ביום הכיפורים
משרתו של ר' אוּרי מסטרליסק קם בליל יום הכיפורים לשתות, אך הרבי שמבחין בזאת, לא נוזף בו. הוא רואה קודם כול את טובת האיש ובריאותו לנגד עיניו.
אהבה גדולה לכל אדם הייתה בלבו של הצדיק רבי אוּרי מסטרליסק.
פעם אחת בליל יום הכיפורים ראה ר' אורי את משרתו מתעורר בחיפזון, רץ לשתות מים וחוזר למיטתו. כיוון שראה את גודל צימאונו של המשרת נמנע מלהזכיר לו שיום הכיפורים היום, שאסור באכילה ושתייה, כי חשש שצימאונו של המשרת גדול מדי, עד שיש סכנה לחייו.
אחרי זמן מה, קם שוב המשרת בריצה לשתות מים, וגם עתה לא העיר לו ר' אורי כי חשש ששוב תקף צימאון נורא את המשרת. רק בפעם השלישית כאשר קם המשרת לשתות, אמר לו ר' אורי בנחת: "יום הכיפורים היום." מיד נרתע המשרת ולא שתה עוד.
משרתו של הרבי שובר את הצום ושותה. למרות חומרת האיסור ההלכתי, ר' אורי נמנע מלגעור באיש ומלמד עליו זכות, כי ייתכן שהצמא גבר עליו עד למצב של סכנה. גם כשברור היה שלא כך הדבר, נאמרה הגערה בנחת.
ר' אורי שומר על כבודו של המשרת ומשתדל ככל יכולתו לדון אותו לכף זכות.
הסיפור מתרחש ביום הכיפורים, שבו אנו מבקשים את סליחתו של אלוהים על השגיאות והחטאים שחטאנו. ר' אורי עצמו מדגים בהתנהגותו את מידת הרחמים והסליחה.
באופן כללי, הסיפור מדגיש עד כמה חשוב לכבד כל אדם, ואפילו לאהוב אותו, גם כשהוא נראה כמי שטועה.
