לשפוט בידיים נקיות
הרב יוסף חיים מספר משל על גנב שנידון למוות והציל את עצמו בעזרת תרגיל מתוחכם שמלמד אותנו לא לבקר אחרים לפני שביקרת את עצמך
הרב יוסף חיים (בן איש חי) דיבר באחת מדרשותיו על מצוות תוכחה. הוא הסביר שלפני שאדם מטיח ביקורת בזולתו ראוי שלפני כן יבחן אם הוא עצמו חוטא באותו העניין. ועל כך סיפר משל:
מעשה במלך שגזר על גנב אחד לתלותו על עץ. פנה הגנב אל המלך וביקש רק דבר אחד לפני מותו. "אני יודע להצמיח עץ עמוס פירות במחצית השעה בלבד לפי חוכמה עתיקה", אמר הגנב, "ואני מבקש לגלות למלך את החוכמה העתיקה כדי שלא תאבד מן העולם עם מותי". המלך התלהב מהרעיון, קרא מיד למשנה שלו ולשר האוצר והם התיישבו לראות את הפלא.
לקח הגנב זרע והכניס אותו לצלוחית מלאה שיקויים שהכין מבעוד מועד, ולאחר שערבב אותם יחד פנה אל המלך ואמר: "כעת הכול מוכן. יש לטמון את הזרע באדמה ותוך דקות ספורות יצמח עץ מלא פירות. אולם את הזרע יכול לטמון רק אדם ישר שמעולם לא גנב, ואני, כידוע, גנבתי".
פנה הגנב אל המשנה למלך ואמר: "בכבוד! עשה זאת אתה". המשנה היה נבוך מן הבקשה ואמר "ראה, כשהייתי צעיר לימים שלח אותי אבי לקנות דברים ולהוציא הוצאות עבור הבית, ואני חישבתי את הסכום המגיע לי ממנו יותר ממה שבאמת הוצאתי, ולמעשה גנבתי ממנו. איני יכול לטמון את הזרע בקרקע".
אז פנה הגנב אל שר האוצר "בכבוד! עשה זאת אתה". הצטדק שר האוצר ואמר: "ראה, אני הרי שר האוצר וייתכן שטעיתי בחשבונות וגזלתי מן האזרחים."
אז פנה הגנב אל המלך ואמר: "בכבוד אדוני המלך! טמון את הגרעין". הודה המלך ואמר: "האמת היא שאיני יכול לעשות זאת. כשהייתי ילד קטן חשקתי בשרשרת יהלומים שהייתה שייכת לאבי וגנבתי אותה ממנו, לכן ידיי אינן נקיות. נביא אדם אחר".
אז נפל הגנב לרגלי המלך ואמר לו: "אדוני המלך! הינה שר האוצר שלך טען על עצמו שידיו אינן נקיות, וגם המשנה הודה שגנב מאביו בחשבון הוצאות הבית, וגם אתה אדוני המלך אמרת שגנבת מאביך. אם כן, למה תתלני על גניבתי, הרי גנבתי בלחץ העוני כדי להשביע את נפשי הרעבה?!"
הבין המלך את מה שהגנב רמז לו בחוכמתו ושחרר אותו לביתו.
חכם יוסף חיים השתמש בסיפור עם זה בדרשתו על מנת לדייק את האופן שבו ביקורת צריכה להיאמר. הסיפור הוא פרודיה על בני האדם הרואים את חסרונותיהם של אחרים אך לא את החיסרון שלהם, והוא נועד להטעים את הדרישות המוסריות ממי שמבקר אחרים.
הסיפור חושף את טבעם של בני אדם, שאינם מושלמים אך נוטים לשפוט בחריפות את זולתם. העובדה ששלושת הנוכחים הודו שידיהם אינן נקיות מחדדת את העובדה שלא מדובר במקרה אלא בטבע האדם. התחבולה שבה נקט הגנב נועדה להביא אותם להודות במעשיהם, שכן אם היה מטיח בהם שגם הם גנבו בעבר – הרי שהיו דוחים מייד את דבריו.
סיפורו של הגנב על חוכמת העץ הקסום שעלולה להיעלם עם מותו אכן מתגלה כבדיה, אך הבדיה הזאת מלמדת אותנו חוכמה אחרת: חוכמת השיפוט הרך. חכם יוסף חיים מלמד את שומעיו להתייחס לביקורת כאל חוכמה עתיקה, פלא שאדם אינו יכול לחולל אם ידיו אינן נקיות.
