הסיפור

רבי אלימלך מלִיזַ'נְסְק הקפיד עם הנכנסים לחדרו שלא ילבשו בגדי צמר ולא יחבשו כובעים של גויים, אלא כובעים המיוחדים ליהודים. ומשום שבאו אליו אנשים רבים כל כך ממקומות שונים שלא הקפידו על כך, היה מונח בסמוך לחדרו מלבוש מיוחד וקָאפֵּלוּש – כובע מיוחד כמנהג החסידים – שכל המבקש להיכנס אל הקודש פנימה, לחדרו של הרבי, היה מוכרח ללבוש אותם מזמן כניסתו אל החדר ועד צאתו.
וכשבא רבי מֶנְדְלִי מרִימְנוֹב – מי שהיה אחר כך מתלמידיו המובהקים של ר' אלימלך – בפעם הראשונה לליז'נסק, היה לבוש בגדי צמר כמנהג הונגריה, שבה התגורר באותו זמן, ומכיוון שלא ידע על פקודת הרבי – נכנס לחדרו כשהוא לבוש בבגדיו. ר' אלימלך לא כעס עליו, אלא אדרבה, קיבל אותו בסבר פנים יפות והושיבו לידו בחיבה רבה, ושמח עמו עד מאוד. עד מהרה נודע למשרתיו של רבי אלימלך, שאיש זר נכנס אל הקודש פנימה בבגדי צמר, אך הם לא העזו להיכנס ולהעיר לו על כך, כי פחדו שהרבי יכעס על שלא מנעו את הדבר מלכתחילה. על כן סיפרו זאת לבנו, רבי אלעזר.
הלך ר' אלעזר מיד לחדרו של אביו וראה את ר' מנדלי יושב לידו. ר' אלעזר רמז לר' מנדלי בסתר שילך עמו החוצה, כדי להלבישו כיאות, אך ר' אלימלך הרגיש ברמיזותיו ואמר לו, בדרך חיבה: "לָאזִיש, לאזיש, מה אתה רוצה מהיהודי הזה? האם אינך רואה כי ניצוצות של אש סובבים אותו ככוכבים?"

---

על הסיפור

הסיפור מתאר את פגישתו הראשונה של ר' מֶנְדְל מרִימְנוֹב עם מי שעתיד להיות רבו, ר' אלימלך מלִיזַ'נְסְק. כרקע למפגש מתוארים כללי הלבוש שהנהיג ר' אלימלך בחצרו, שנבעו אולי מתוך רצון לשמור על בידול חיצוני של החסיד מהגויים שסבבו אותו, או שמא מתוך חשש לאיסור שעטנז – תערובת של צמר ופשתן (ויקרא יט, יט).
עלילת הסיפור רוויה מתח סביב השמירה על הכללים, כאשר תגובתו הבלתי צפויה של ר' אלימלך שוברת את המתח ומפתיעה את הנוכחים. מתברר שמי שקבע את הכללים הוא גם מי שמוצא לנכון להפר אותם.
לגבי מוטיב הלבוש, ייתכן שהכלל והיוצא מן הכלל מסמלים את היחס שבין החיצוניות לפנימיות. כלל שאינו מבדיל בין אדם לאדם יהיה תמיד חיצוני. היוצא מן הכלל, הדורש התייחסות אישית לאדם, נובע מתוך היכולת להבחין בפנימיות שמבעד לחיצוניות.
נקודה נוספת שעוסק בה הסיפור היא אישיותו המיוחדת של ר' מנדל מרימנוב. כשר' אלימלך הביט בר' מנדלי, ראו עיניו אדם ש"ניצוצות של אש סובבים אותו". מאש כזאת, הבין ר' אלימלך, אי אפשר לדרוש שתישמע לכללים. ר' אלימלך הכיר בכך שישנם אנשים מיוחדים, שהכללים אינם תקפים לגביהם, וכי אי אפשר לדרוש את אותן הדרישות מכל אדם.