הסיפור

בימים שלאחר רצח חיים ארלוזורוב, נסעו ברל כצנלסון ודוד רמז לביתו של הרב קוק.
אמר הרב: "רבותיי! אני משוכנע כי לא יד יהודית הייתה בד"ר ארלוזורוב. עלינו להתאמץ למען שחרורו של אברהם סטבסקי, שהוא חף מפשע".
ענה דוד רמז: "אנו בטוחים כי אילו כבודו ידע את כל הפרטים הייתה עמדתו שונה לגמרי". כדי להוכיח את דבריו הוציא רמז מתיקו אוסף גיליונות של 'חזית העם', שבועון התנועה הרוויזיוניסטית, והקריא בפני הרב מילים קשות מאוד כנגד ארלוזורוב: "בוגד", "חבר להיטלר", ואף כרוז: "הקץ לתעלולי ארלוזורוב, בדמים תיגאל החרפה!"
בתגובה הוציא הרב קוק גזיר נוסף מ"חזית העם" וקרא: "בחייו היו חילוקי דעות עקרוניים בינינו ובינו בדבר דרכי ההגשמה של הציונות, אבל אנו יודעים שהוא נפל חלל בעד זה שגם הוא רצה לגאול את המולדת האומללה הזאת".
ענה רמז: אין זו אלא צביעות שלאחר המעשה.
השיב הרב: האם נשפוט אדם למוות ונטיל את האשמה על מחנה גדול בישראל בגלל שדרשנו רמזים וסודות על כל שורה שפורסמה בעיתון? הכאב הגדול במותו של ארלוזורוב אינו נותן לי מרגוע. אך רבותיי! אם יתברר שסטבסקי חף מפשע נתבייש כולנו על שדחפנו אותו לעץ התלייה, אדרבה עליכם לעזור לי בהצלתו של האיש מעץ התלייה.
ברל האזין בדממה. דבריו של הרב חדרו אל ליבו.

---

על הסיפור

ויכוחים פוליטיים מחלקים את הציבור למחנות, והשנאה ביניהם מתגברת עד שהוויכוח עצמו נראה כמו עדות לנורא מכול. האם יש בכך הוכחה לרצח? הרב קוק חושב אחרת ומעמיד את חבריו על הפער בין הוויכוח הפוליטי לבין המעשה.
בליל שבת בשנת 1933 נרצח חיים ארלוזורוב, מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות, בעת טיול עם רעייתו על חוף הים בתל אביב. מייד החלו לפרוח שמועות שאנשי התנועה הרוויזיוניסטים אשמים ואף נמצאו שלושה חשודים מקרבם. בלב הסערה באים מנהיגי מפא"י לביקור אצל הרב קוק, שטוען בתוקף שהרוצח אינו יהודי. כהוכחה לאשמת הרוויזיוניסטים מביא דוד רמז דברי הסתה קשים שפרסמו בעיתון 'חזית העם' נגד ארלוזורוב. אולם הרב קוק לא מקבל דברי שנאה בעיתון כהוכחה לרצח ומראה שאפשר למצוא בעיתון של תנועת הרוויזיונסטים גם גילויי זעזוע לנוכח הרצח. לדברי הרב, כאשר עונש מוות מוטל על כף המאזניים, סף ההוכחה לא יכול להיות כה נמוך.
הרב קוק הוא דמות מגשרת בין העולם היהודי הישן והחלוצי החדש. דבריו אינם מצדיקים את הפרסומים החריפים מ'חזית העם' אלא מסיטים את המבט מן הוויכוח הבין־מפלגתי אל חזון של יישוב יהודי המבוסס על אהבת אחים. על בסיס מחויבותו של הרב לאחדות שאין עימה אחידות – אחדות בתוך ריבוי דעות – הוא מפציר בחברי הנהגת תנועת הפועלים להצטרף אליו במאבק למען שחרור החשוד. דבריו הנוקבים של הרב חודרים אל ליבו של ברל והוא מרגיש שכמנהיג עליו להשקיט את הלהבות.