לרדת אל העם?
גם על הצדיקים הכי גדולים יהיו תלונות, כפי שהיה בזמנו אפילו כלפי משה ואהרן.
מספרים שצדיק אחד, ייתכן רבי נפתלי מרופשיץ, היה אומר:
"אנשים תמיד מחפשים עלילות וחסרונות אצל הצדיקים הגדולים. מה פירוש הפסוק "וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ ה' " (תהלים קו, טז)?
היו מתלוננים על משה שהוא יושב בתוך אוהלו ולא יושב עם העם בַּמַּחֲנֶה ומלמד תורה; ועל אהרן, שהיה עובר אף בין הפחותים שבאנשים כדי לעשות שלום ביניהם, היו אומרים 'הכהן הגדול הצדיק צריך להיות קְדוֹשׁ ה' ופורש מן הציבור!'
מהמנהיג מצופה להיות מורם מעם אבל גם לרדת אל העם, ולעתים הציפייה הזו סותרת. כאשר מדובר על הנהגה דתית-רוחנית נשאלת השאלה איזו משתי ההתנהגויות מעידה על בעליה. הדמויות של משה ואהרן משקפות את שתי האפשרויות: פרישותו של משה מעידה על התעלות מעל ענייני העולם הזה, ואילו מאמציו החברתיים של אהרן מלמדים על מחויבות לאדם כעל החיבור לאלוהי.
דבריו של הרבי מרופשיץ מופנים אל המנהיג, ואף שהוא מדגיש את חשיבות הירידה אל העם הוא גם מזהיר מהתחשבות מופרזת בו: גם אם אתה בוחר לרדת אל העם, אומר לנו הרבי, אל תנסה לעמוד בציפיותיו – תמיד תהיינה תלונות.
