לראות את סודות הלב
יכולתו של ר' פנחס מקוריץ לחוש מה מתרחש בלבו של אחד מתלמידיו, מסייעת לתלמיד לשקם את אמונתו הדתית ולהתגבר על ספקותיו
לרב אחד, שהיה מתלמידיו של רבי פנחס מקוריץ, באו פעם מחשבות כפירה.
תוהה היה כיצד ייתכן שהקדוש ברוך הוא יודע מה חושב האדם בלבו. וכיוון שמנעוריו היה מושרש בתורה וביראת שמים היו לו צער וייסורים מהרהורים אלו.
לבסוף נסע אל רבו ר' פנחס, כדי לספר לו על צרתו ולבקש כי יסייע לו לפשט את העקמומית שנכנסה בלבו.
כשקרב אל בית הרבי הביט בו ר' פנחס מבעד לחלון, ומיד ידע על הרהוריו של הרב ורעיונותיו הכוזבים.
אך נכנס הרב אל הבית, ובטרם בירכו זה את זה לשלום, אמר לו ר' פנחס: "וכיצד לא יֵדע הבורא – הלוא אפילו אני יודע מה שבלבך!"
מיד סב הרב וחזר אל ביתו כשהוא שלם ברוחו ונפשו שקטה.
ההוכחה שמספק ר' פנחס לתלמידו הספקן פשוטה – אם אפילו הרבי, בשר ודם, יכול לדעת מה שמתרחש בלבו של תלמידו, על אחת כמה וכמה שהאל עצמו מסוגל לכך.
החסידים, כידוע, הרבו לספר על נפלאותיהם של רבותיהם האדמו"רים, המכונים גם "צדיקים". כפי שמלמד סיפור זה, העיסוק בכוחות הפלאיים הנמצאים בבני האדם נועד כדי לחזק את האמונה באל עצמו.
במובן פסיכולוגי יותר ניתן לחוש כי הבלבול והמבוכה שחש ה"רב" שבסיפור קשורה גם בבדידות מסוימת. הוא אינו מעז לספר זאת לאחרים, ומפחד מן המחשבה המאיימת על ערכיו. ייתכן שרבי פנחס, שהצליח לחוש מה עובר עליו, נתן בכך מענה גם למועקת הבדידות ופתר את המצוקה של הסוד, שהכבידה עליו כל כך. ואם כך, היכולת האנושית להזדהות עם האחר ולהבין מה מתרחש בנפשו מסייעת לשקם לא רק את האמונה הדתית, אלא גם את שלמות נפשו של האדם.
