הסיפור

ההתרגשות בבית הכנסת שבקונסטנטינופול (קושטא) הייתה בשיאה לקראת סיומו של הצום ביום הכיפורים, ושררה אווירה של תשובה ותיקון. רגע לפני תפילת נעילה עלה אל הבמה הרב יעקב כולי, ובדרשתו ניסה לעורר את הלבבות. את דבריו פתח במשל עממי ידוע.
"פעם אחת ביקש המלך מן הצייר המלכותי שיצייר את דיוקנו. המלך דרש מן הצייר לסיים את מלאכתו בתוך אחד עשר חודשים, וקבע לו שכר הגון תמורת הציור. בהגיע המועד, התדפק שליח המלך על דלתו של הצייר, ודרש את הציור. הצייר התנצל וביקש מהשליח למסור למלך שהוא זקוק לחודש ימים נוסף.
לאחר חודש ימים שוב הגיע שליח המלך את הצייר, ושוב ביקש הצייר ארכה, הפעם של עשרה ימים. כעבור עשרה ימים פקעה סבלנותו של המלך, והוא ניגש בעצמו אל ביתו של הצייר ודרש ממנו את הציור לאלתר.
הצייר השיב: "אדוני המלך! כמה רגעים והציור יהיה מוכן." הכניס הצייר את המלך אל חדר העבודה שלו, שעל רצפתו פזורים בדים רבים ובהם ניסיונות ציור של דיוקן המלך. בעוד המלך מתבונן סביבו ניגש הצייר אל כן הציור, ובכמה משיחות מכחול צייר ציור מופלא ויפהפה.
המלך עמד משתאה ושאל: "אם ציירת את הציור הנפלא הזה בכמה רגעים, מדוע לא עשית זאת קודם? מדוע עיכבת אותי עד עתה?"
השיב לו הצייר: "במשך כל השנה האחרונה עסקתי בניסיונות רבים, שכולם הוליכו לרגע זה, שבו ציירתי ציור מושלם."
חתם הרב כולי את המשל שלו: "עברו אחד עשר חודשים, ואחריהם חלף חודש אלול, ואף עשרה ימי תשובה תמו. נותרו לנו רק עוד כמה רגעים עד נעילת שערי התשובה. כל הרגעים מוליכים אל רגע זה, שבו אנו נדרשים לתשובה שלמה."

---

על הסיפור

תפילת נעילה החותמת את יום הכיפורים מנקזת אליה התרגשות ותחושה של הזדמנות אחרונה לתיקון ותשובה. הרב כולי מבקש לעורר את בני קהילתו לבוא בשערי התשובה בשעת הנעילה, אך גם ער למלאכותיות שבניסיון לשנות משהו ב"רגע האחרון", קודם שהשער ננעל.
בעזרת המשל מבקש הרב כולי להציע לבני קהילתו נקודת מבט אחרת: הוא מכוון את בני קהילתו לכך שאת ניסיונות השינוי במשך השנה יש לראות כהכנה לקראת רגעי השיא הקודמים לתפילת נעילה. הרהורי התשובה במשך השנה שלא באו לידי מעשה הם הסקיצות שאנו עושים לקראת רגע התיקון בתפילת נעילה. כך הופכים כל הכישלונות והמאמצים במהלך השנה לחלק מתהליך ששיאו בתשובה השלֵמה של יום הכיפורים.