לעשות
הרב אברהם חזן, שהיה רב המשטרה ושירות בתי הסוהר, חלה בזקנתו, מה היה חסר לו במחלתו יותר מכול?
הרב אברהם חזן, רב המשטרה ושירות בתי הסוהר, היה מאנשי המעשה. כשחלה במחלה קשה וסבל מכאבים שאלה אותו אשתו רוחמה (ריימונד): "אלבר, מה חסר לך? מה היה משמח אותך יותר מכול?"
הרב חזן הביט בה במבט מיוסר ואמר בקצרה: "לעשות".
הרב אברהם חזן היה מזיגה של לימוד ומעשה. הוא היה תלמיד חכם ופוסק הלכה השותף לעולם לימוד התורה בישיבות אלג'יריה וצרפת, אך היה גם פעיל מאוד גם בחיי המעשה כיזם רבני-חינוכי מהמעלה הראשונה.
לאורך כל ימי חייו הוא פעל במסגרות שונות, התגייס לשיקום החינוך במרוקו אחרי מלחמת העולם השנייה והקים שם את בית המדרש למורים שהיה בעל אוריינטציה ציונית ומודרנית. הוא ייסד את הקהילה הספרדית בשטרסבורג, והיה ממארגני "רכבת ההצלה" שהעבירה 700 ילדים עם משפחותיהם מאלג'יריה לצרפת לאחר שהצרפתים עזבו את המדינה. בארץ היה רב המשטרה ושירות בתי הסוהר, ופעל בצורה עקבית למען הרעיון של שיקום האסיר.
הרב חזן חלה ונטה למות, והינה שיחה מרגשת בינו לבין אשתו ושותפתו לחיים. שיחה זו חושפת את היסוד החשוב בחייו, ואת געגועיו לפעול ולסייע לאחרים כפי שעשה כל ימי חייו.
הלשון קצרה משום מחלתו הקשה, והיא מצלצלת באוזנינו את הפסוק "אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית, ב, ג). כך אין זו רק תשובה אישית אלא מעין צוואה של הרב הנעוצה בהגדרת הבריאה כעולם של מעשה.
