לעזרת אחינו מרוסיה
כשאונייה טובעת לחופי יפו והשלטונות לא נוקפים אצבע לסייע לנוסעים. יוסף שלוש מגייס את הקהילה היהודית של יפו לעזרת העולים מרוסיה שעל הספינה. סיפור של ערבות הדדית בין עדות ישראל
באחד מימי החורף הסוערים של שנת 1891 נתקלה אונייה רוסית נתקלה בסלעי חוף יפו. הנוסעים הצטופפו בקצה הסיפון מפחד הגלים הגבוהים וזעקו לעזרה. על האונייה היו נוסעים יהודים שהגיעו כדי להיאחז בארץ. ראשי העדה הספרדית ביפו התכנסו לחוף וראו בזעזוע כיצד קהל גדול מתושבי העיר מסתכל באונייה השוקעת לאיטה בשוויון נפש. הצבא נעמד על החוף כדי למנוע ביזת רכוש ואף אסר על סירות לצאת לעבר האונייה עד שיגיעו הקונסול הקוסי והקיימקם ותורכי ויחליטו מה לעשות. רשויות העיר והקונסול הרוסי התמהמהו ובינתיים הנוסעים משוועים לעזרה.
ראש ועד הספרדים, אהרן שלוש, החליט להקים אוהלים שבהם יתקבלו הנוסעים כשיביאו אותם לחוף. בינתיים הגיעה שעת הצוהריים והקונסול הרוסי טרם בא. שלוש הביט אל האונייה במשקפת, ראה את הצער על פני הנוסעים ולא יכול להבליג על רגשותיו. הוא נסע מייד העירה והשתדל אצל הקונסולים השונים עד שניתנה הרשות להוריד את הנוסעים אחד אחד מהאונייה אל החוף. צעירים מטעם ועד העדה הכניסו את הנוסעים לאוהלים לנוח ולהתחמם.
באותו זמן הגיע מגדרה לחוף ראש ועד חובבי ציון, זאב טיומקין. כשראה כיצד אנשי העדה הספרדית מטפלים ביהודים הרוסים ניגש למר שלוש, לחץ את ידו בחיבה ובהערצה ואמר: “הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אחינו הגולים ימצאו פה אחים נאמנים, אשר לא ייתנו להם ליפול בצרתם".
הרגישו הנוכחים שיהודי ארץ ישראל דואגים זה לזה, ובזכות ערבות הדדית תצליח הדרך להתיישבות.
יהודים שנסעו לארץ ישראל אומנם ראו בה את ארץ אבותיהם, אך השלטון בה היה זר. מי שדאג להם היו יהודים ספרדים שגם עבורם הייתה זו ארץ האבות, והם ראו בעולים מרוסיה את אחיהם האובדים.
כאשר ספינה רוסית בשם "ציחצוב" נתקעת בסלעים מול חופי יפו בערב חורפי וסוער, השלטונות אינם מזדרזים לסייע לנוסעים. כולם עומדים ומסתכלים על הספינה הטובעת ומגלגלים את האחריות בין פקידים וקונסולים שונים. דאגתם של השומרים העות'מנים נתונה יותר לביזת השלל מאשר להצלת נפשות. אולם ועד הספרדים של יפו לא נח ולא שוקט. על האונייה מצויים עולים יהודים מרוסיה והם אינם מוכנים להמתין עד שהסערה תסתיים שמא יטבעו היהודים. בין היהודים הספרדים ובין יהודי רוסיה יש אומנם פער תרבותי ולשוני גדול, אולם העיקרון של "לא תעמוד על דם רעך" ורגש עמוק של שותפות בין-עדתית ממריץ את תושבי יפו היהודים להקים אוהלים לשם קליטת הנוסעים שנקלעו למצוקה. כשראש הוועד, אהרן שלוש, מצליח להביא את הקונסול הרוסי לידי החלטה והמלחים נשלחים להציל את הנוסעים, מגיע לחוף אחד מחובבי ציון, יהודי רוסי שכבר התיישב במושבה גדרה. הוא מתרגש עד מאוד מגילוי הסולידריות ומנבא שקיבוץ הגלויות יקום על אדנים איתנים של שותפות ועזרה הדדית בין קהילות ועדות ישראל.
