ללמוד תחת עץ התאנה
תלמידי חכמים יושבים תחת עץ תאנה, וכשבעל העץ בא ללקוט את תאניו מתעוררת שורה של אי נעימויות
תלמידי חכמים היו רגילים להשכים מדי בוקר וללמוד בחוץ תחת עץ תאנה אחד.
יש אומרים שהיו אלה רבי חייא ותלמידיו.
יש אומרים שהיו אלה רבי עקיבא ותלמידיו.
ויש אומרים שהיו אלה רבי יוסי בן חלפתא ותלמידיו.
היה בעל התאנה משכים ולוקט את פירותיה.
אמרו התלמידים: שמא הוא חושב שאנחנו גוזלים מתאנתו?
החליפו את מקום הלימוד.
הלך אליהם בעל התאנה ואמר להם: רבותיי, ביטלתי מצווה אחת שהייתם מזכים אותי בה בכך שאתם יושבים ושונים תחת תאנתי.
אמרו לו: אמרנו שמא אתה חושד בנו.
פייס אותם וחזרו לשבת תחת התאנה.
השכים בעל התאנה בבוקר ולא לקט את פירותיה.
זרחה החמה על הפירות והתליעו.
אמרו התלמידים: יודע בעל התאנה מתי זמנם של הפירות להילקט.
מה קורה כשבני האליטה האינטלקטואלית יוצאים ממגדל השן שלהם ומחליטים ללמוד בנחת בטבע, תחת עץ תאנה? היציאה החוצה חושפת את המתחים שבין עולם בית המדרש לבין מי שמחוצה לו.
הזרוּת בין תלמידי החכמים לבין בעל העץ שבצילו הם יושבים יוצרת סדרה של אי הבנות ואי נעימויות שמתרחשות למרות הרצון הטוב של שני הצדדים. תלמידי החכמים לא יודעים שהתאנים רגישות מאוד ולכן יש לארות אותן בדיוק כשהן מבשילות, השכם בבוקר. לכן כשהם רואים את בעל העץ משכים ללקוט את תאניו הם חושבים שהוא חושד בהם בגניבת הפירות. אלא שלמעשה בעל העץ דווקא שמח בקרבתם, וכשהם מגלה את חששם הוא פשוט נמנע מללקוט את התאנים.
רק בסוף הסיפור מבינים התלמידים מהו זמן אריית התאנים, זהו ידע שנמצא מחוץ למעגל הידע שלהם בבית המדרש.