ללמוד מן הגנב
ר' משה לייב מסַסוֹב מציל עבריין יהודי מבית הסוהר, אבל הלה אינו מוכן לחזור בו מדרכיו. במקום להתאכזב מהתנהגותו של אותו עבריין, ר' משה מחליט ללמוד ממנו על כוחה של מסירות.
פעם אחת נסע רבי משה לֵייבּ מסַסוֹב לאסוף כסף לפדיון שבויים, ולא הצליח להשיג את הסכום הנדרש. חשב בלבו: "המסעות הללו גזלו ממני זמן רב כל כך וביטלו אותי מתורה ומתפילה, ולא הועלתי כלום. מהיום והלאה לא אטריד עוד את עצמי בעניינים הללו, ואשב בביתי ללמוד ולעבוד את השם."
באותו היום נתפס גנב יהודי אחד והגנֵבה בכליו. לקחו אותו לבית הסוהר, הכו אותו מכות נמרצות ופצעו אותו. הלכו והודיעו על כך לר' משה לייבּ. מיד עזב ר' משה לייבּ את ביתו ורץ לבית המשפט להשתדל עבור היהודי להוציאו מן המאסר.
אחרי המשפט פנה הרב לגנב ואמר לו: "אכן מכות קשות הוּכֵּית בבית הסוהר. האם למדת את הלקח ולא תחזור למעשיך הרעים?" השיב לו הגנב: "מדוע לא? הפעם לא הצלחתי, בפעם הבאה אולי אצליח."
מיד הבין הרב שהדברים מכוונים גם כלפיו ואמר לעצמו: "אמנם הפעם לא עלה בידי לאסוף את הכסף הדרוש לפדיון השבויים, אבל חלילה לי לחדול מן המצווה החשובה. בפעם הבאה אולי אצליח."
"איזהו חכם? הלומד מכל אדם", אומר בן זומא במשנה (מסכת אבות, פרק ד משנה א). ר' משה לייב מסַסוֹב מצליח להגיע לחכמה גדולה מאוד משום שהוא לומד מוּסר מן הגנב שאינו מסכים לעזוב את דרכיו. נראה שדבקותו של הגנב בדרך חייו הסוררת מלמדת את ר' משה לייב שכנראה הגנֵבה, כמו ההתמסרות לצורכי הנדכאים, היא משימת חיים וכדאי להתמסר לה גם אם חווים כישלונות בדרך.
למעשה את הלקח הזה לומד ר' משה לייב גם בלי להזדקק לדבריו של הגנב. בתחילת הסיפור הוא שב הביתה מתוך החלטה שלא לתת לשחרור אסירים יהודים להסיט אותו מן התורה והתפילה, אך מיד לאחר מכן יוצא לשחרר אסיר יהודי מבית הסוהר.
