ללא חשש
הקמת בית חולים על ידי המיסיון הנוצרי בטבריה עוררה מחלוקת חריפה בשאלה אם מותר לקבל בו טיפול. הרב יוסף דוד אבולעפיה נחרץ בדעתו להתיר קבלת טיפול בבית החולים, והסברו מלמד רבות על כוחה של זהות יהודית איתנה
טבריה של המאה התשע עשרה הייתה עיר דלה, מוכת מגפות ומחלות. המיסיון הסקוטי ראה בכך הזדמנות, והקים בעיר בית חולים שבו טיפלו הנזירות בחולים.
בקהילה היהודית התייחסו בחשד להקמת בית החולים, וחששו שמא בית החולים נועד להמרת דתם של יהודים לנצרות, אך הדעות כיצד לנהוג בו היו חלוקות. רבני העיר האשכנזים החרימו את ההולכים לקבל טיפול בבית החולים הסקוטי שכל מטרתו הייתה "לצוד נפשות ישראל", והכריזו ש"אימה גדולה וחשכה נפלה על עירנו".
החרם פעל את פעולתו, ותושבי העיר, גם כאלה שמצבם הרפואי היה קשה, חששו לגשת בית החולים. דרכו של הרב יוסף דוד אבולעפיה, החכם באשי של טבריה, הייתה אחרת. כשפנו אליו תושבי העיר בצר להם, פסק שמותר ללכת לבית החולים הסקוטי.
את פסיקתו הסביר בכך ש"לשאינו רוצה להיות יהודי – לא יעזור דבר, ולשאינו רוצה להשתמד – לא יוכל הרופא הסקוטי להזיק."
הרב יוסף דוד אבולעפיה אינו מתעלם מן הסכנה הדתית הכרוכה בביקור בבית החולים של המיסיון. הוא מכיר בכך שיהיו כאלה שימירו את דתם בשל כך. אך הוא מבכר את בריאותם של אנשי טבריה מוכת המחלות על פני חשש זה.
כדי להגן על פסיקתו הוא מסביר שזהותם היהודית של אלו שימירו את דתם הייתה קלושה ממילא, והמרת הדת לא נובעת מן המיסיון אלא מחוסר רצון לדבוק ביהדותם. הרב אבולעפיה אינו מוכן לבטל את הברכה הטמונה בבית חולים שהוקם בעיר שבה משתוללות מחלות קשות, רק בגלל חשש מפני המרת דתם של מעטים.
