לכל שבת יש מוצאי שבת
רבי אברהם שלמה הכהן מתנדב לשהות בשבת בבית הכלא כדי לאפשר לאדם אחר לצאת לחופשה. כאשר הוא מסביר לבנו, הרב אליהו הכהן איתמרי, את מעשיו, הוא מלמד אותו ואותנו על חשיבותו של החסד ועל חשיבותה של הזמניות
ביום שישי, בשעה שבה בדרך כלל עסק אביו בהתארגנות לשבת, ראה הילד אליהו הכהן שאביו אורז תיק ובו בגדים ואוכל, ויוצא מבית המשפחה באיזמיר שבטורקיה.
"לאן אתה הולך?" שאל אליהו את אביו, הרב אברהם שלמה הכהן.
"לבית הכלא," ענה אביו.
נחרד אליהו: "אבא! עשית דבר רע? מדוע אוסרים אותך?"
הרגיע האב את בנו: "לא עשיתי דבר. אך אני הולך לכלא לשבת, כדי להחליף יהודי שנידון למאסר על לא עוול בכפו. אם אשהה בבית האסורים בשבת, יוכל הוא ללכת לביתו עד מוצאי שבת."
הילד אליהו תמה: "ומה יעזור לו לצאת מן הכלא רק לשבת?"
והאב השיב: "גם מנוחה לזמן קצר היא חשובה. השבת בביתו תפיג במעט את צערו."
שוב שאל הילד, שדאג לאביו: "כיצד תצליח לעבור את השבת בבית האסורים?"
"אהיה שם רק לזמן קצר, והידיעה שעם צאת השבת אחזור הביתה מקִלָה עליי את המאסר." הוסיף רבי אברהם שלמה ואמר לבנו הקטן: "כשאדם יודע שהכול זמני – קל לו יותר לפעול ולחיות."
מעשה החסד האמיץ והאצילי של רבי אברהם שלמה הכהן מאיזמיר, שמוכן להיכנס לבית הכלא כדי להעניק לאחד מבני הקהילה טעימה של חירות, השפיע עמוקות על בנו. ברבות הימים היה הבן, הרב אליהו הכהן איתמרי, לאחד מגדולי חכמי איזמיר. בדרשותיו ובספריו לחם הרב איתמרי למען צדק חברתי, וראה בפערים כלכליים בעיה מוסרית ודתית. כאחד ממנהיגי הקהילה הוא נאבק בהלוואות בריבית, והטיף לכך שהעשירים יראו את עצמם כאפוטרופסים של ממון העניים, וייתנו את רכושם לצדקה. ואכן נאה דורש ונאה מקיים – את ממונו נהג הרב לחלק ביד רחבה לעניים בקהילתו.
במשפט האחרון שאמר הרב אברהם שלמה לבנו, הוא מלמד אותנו את חוכמת הזמניות, הפועלת על האסיר ועל רבי אברהם בצורה הפוכה. כמו חייל היוצא לחופשה קצרה ושב לשירותו בכוחות מחודשים, יוכל אותו אסיר לרוות מתחושת החופש, אפילו אם זכה לו רק לזמן קצר. הזמן הקצר והקצוב שיבלה רבי אברהם בכלא יציל אותו מסבלותיו. הידיעה כי הסבל הוא מוגבל וזמני מאפשרת לאדם להתגבר עליו ביתר קלות. עמדה נפשית זו מאפשרת לצלוח רגעי משבר בכל תחומי החיים.
