הסיפור

מעשה במרים בת ביתוס הנחתום שנשבתה והפכה לשפחה עד שפדו אותה בעכו.
קנו לה חלוק אחד והלכה לכבסו בים – בא גל ונשאו.
קנו לה חלוק נוסף, הלכה לכבסו בים – בא גל ונשאו.
אמרה להם – הניחו לגובה החובות שיגבה ממני את חובו.
כיוון שהצדיקה עליה את הדין, רמז הקדוש ברוך הוא לים והוציא לה את בגדיה.

---

על הסיפור

לפעמים האדם מנסה להיחלץ ממצב קשה או מביש אך הניסיונות להיחלץ רק משקעים אותו עמוק יותר בתוך המצב. רק הכרה של האדם במצבו וקבלת הדין יכולות לחלץ אותו.
גורלם של העבדים בעולם העתיק לא היה קל, וקשה ממנו היה גורלן של השפחות שלא תמיד כיבדו את תומתן. קשה במיוחד הייתה החוויה עבור בת עשירים שנשבתה והועמדה למכירה בשוק של עכו – כך אנחנו יכולים להסיק מייחוסה של גיבורת הסיפור ומהעובדה שגם אחרי מה שעברה היה מי שיפדה אותה ומי שיקנה עבורה בגדים. סיפורה של השבויה משובץ בין סיפורי החורבן, הן משום שהגורל של שבי ומכירה לעבדות היה מנת חלקם של יהודים רבים אחרי המלחמה ברומאים, והן משום שדמותה מייצגת גם מצב לאומי של שבי.
הבגד הוא כבודו של האדם, ואפשר להבין את הניסיון לכבסו כניסיון להיטהר ולהשתקם מהמעמד המביש שבו עמדה מרים, שייתכן שאולצה לחיות חיים של זנות. הניסיון נכשל שוב ושוב כאשר הים סוחף את בגדיה עד שהיא מקבלת עליה את הדין, ומבינה שהיא אינה יכולה להיטהר לחלוטין ואינה יכולה להחזיר לעצמה את כבודה. היא מניחה לים לסחוף את בגדיה ורואה בכך עונש, חוב שהיא חייבת על חיי החטא. דווקא קבלת הדין מביאה את הקדוש ברוך הוא להכיר בתהליך שהיא עברה בקבלת הדין על עצמה ולהחזיר לה את בגדיה ואת כבודה.