לידתו של רש"י
כיצד אבן יקרה שהשליך לים אביו של רש"י, הובילה להולדת הפרשן הגדול של התנ"ך והתלמוד?
לר' יצחק, אביו של רש"י הייתה מרגלית יפה ויקרה מאוד, ובני עירו הגויים רצו לקנותה כדי לשבץ אותה בעין של פסל של עבודה זרה. הם הציעו לו מחיר רב מאוד עבור האבן, אבל רבי יצחק סירב למכור להם את המרגלית למטרה זו. לחצו בני העיר על ר' יצחק, הכריחו אותו לשוט איתם בספינה ובעומק הים ניסו להכריח אותו לתת להם את המרגלית. כשרבי יצחק הבין שלא יצליח להתנגד להם, השליך את האבן לעומק הים, ורק בנס ניצל מרודפיו.
באותה שעה שהשליך רבי יצחק את האבן נשמעה בת קול (קול אלוהי) בבית המדרש של רבי יצחק, שאמרה לכל תלמידיו: "הנה ייוולד לך בן שיאיר באורו את כל ישראל". וכך היה. בתוך שנה נולד לרבי יצחק בן, והוא קרא לו שלמה כשם אביו. הנער גדל ולמד והפך לתלמיד חכם גדול שלא קם כמוהו בכל מלכות צרפת, והוא כתב פירוש לכל התורה ולרוב מסכתות התלמוד. הבן הזה היה רבי שלמה יצחקי, רש"י.
רש"י פירש את התלמוד והתורה עד שהגיע לגיל ל"ג (33) שנים. לאחר מכן נדר שיֵצא לגלות ממלכת צרפת למשך שבע שנים בשל שתי סיבות:
האחת, רצונו לכפר על העוון שעשה אביו לאחר שהשליך את האבן במצולות הים. ומדוע חשב רש"י שאביו חטא? מכיוון שבמקום להיות שלם עם השלכת המרגלית למים, עדיין הצטער כל חייו על אובדנה של אותה מרגלית. ורש"י רצה לכפר על סבלו של אביו בבית דין של מעלה בדין אותו הצער.
הסיבה הנוספת לנדודים הייתה שאחרי שרש"י סיים לפרש את התורה ואת רוב התלמוד, התבייש לפרסם את פירושיו לתלמידי הישיבות כי חשש שמא הקדים אותו אדם אחר שכבר כתב פירושים לתורה ולתלמוד שעדיפים על פירושיו שלו.
רש"י הקדיש את נדודיו כדי לוודא שאכן אין פירוש יותר טוב מזה שהוא כתב. וכאשר נד בדרכים היה חוקר ודורש בישיבות ומתעניין בפירושים שבכל מקום וכך נדד בין מרכזים גדולים של יהודי העולם באותה העת: איטליה, ישראל, מצרים, פרס, אשכנז, ומשם חזר לביתו בעיר טרויש שבצרפת. במצרים הוא אפילו פגש את הרמב"ם והתארח בביתו ימים רבים, והרמב"ם אירח אותו בכבוד גדול בראותו את תפארת חכמתו ואף נתן לו במתנה שמן יקר שהיה שווה את משקלו בזהב.
ורק לאחר ששב לביתו חתם את פירושו לתורה ברבים והשלים את פירוש רוב התלמוד שיצא תחת ידיו. ואז התחיל לפרסם את חיבוריו בין קהילות ישראל.
רבי יצחק, אביו של רש"י, סירב למכור מרגלית שתשמש לעבודה זרה. בזכות קידוש השם של האב שוויתר על ממון רב מתרחש לו נס – בנו הופך לפרשן המקרא והתלמוד החשוב ביותר בעולם היהודי. כך המרגלית שהושלכה כדי שלא לתמוך בעבודה זרה – למעשה מקדמת את עבודת הקודש של רש"י, וכך מתבררת מלאכת הפרשן לא רק כתוצאה של למדנות ויסודיות, אלא גם כנס אלוהי של ממש.
האב, רבי יצחק, והבן, רש"י, יוצאים שניהם לנדודים. אולם כמה שונים הם נדודי האב מנדודי הבן. האב מוכרח לצאת לים בלחץ אנשים קשים, וכשאין לו ברירה הוא נאלץ לוותר על המרגלית שבידו. כתוצאה מכך הוא זוכה בשכר, ולמרות זאת הוא מצטער מאוד על אובדן הממון. לעומת זאת, רש"י הוא אדם שלם ועצמאי שלא מונחה על ידי כסף או כבוד אלא על ידי אהבת התורה שלו, והוא לא נודד עם מרגלית אלא עם תורתו. לאחר מפעלות הפירוש שלו הוא יוצא לנדודים משתי סיבות טובות: לכפר על חטאי אביו, ולוודא שאכן יש לעולם צורך בספריו. כך מתאפיינת דמותו כצדיק, בן טוב, חכם וצנוע.
לכן, הסיפור שהתחיל בתיאור צדיקות האב – למעשה מתמקד בראשיתו של הצדיק רש"י. נדודיו ופגישתו עם הרמב"ם מקנים משנה תוקף לדמותו של רש"י, משום שגם הרמב"ם סומך ידיו על פירושיו ואף מעניק לו מתנה יקרת ערך – שמן יקר, שמזכיר במהותו את המרגלית.
ולבסוף – מול העצב של האב על אובדן הממון – מוצבת השמחה הגדולה שבפירושי רש"י והאור הגדול שהם הפיצו בעולמה של תורה.
