
לחם על פני מים
רבי עקיבא מספר על מעשה טוב שהציל תלמיד חכם מטביעה בים, ומראה איך מתנה קטנה מצד הנותן יכולה להיות מתנת חיים עבור המקבל
סיפר רבי עקיבא:
פעם אחת הפלגתי בספינה וראיתי ספינה אחרת טובעת, והצטערתי מאוד על תלמיד חכם אחד שהיה בה וטבע.
וכשהגעתי לקפדוקיא ולימדתי תלמידים, ראיתי אותו יושב לפניי ושואל שאלות.
אמרתי לו: איך עלית מן הים?
אמר לי: רבי, בזכות תפילתך העביר אותי גל לחברו, וחברו לחברו, עד שהביאוני ליבשה.
שאלתי אותו: איזה מעשה טוב עשית שבזכותו ניצלת?
אמר לי: כשנכנסתי לספינה פגש אותי מסכן אחד ואמר לי: עשה בי מצווה. נתתי לו כיכר לחם והוא אמר לי: כשם שנתת לי את נפשי במתנתך, כך תינתן לך נפשך.
סיים רבי עקיבא ואמר: קראתי על התלמיד הזה את הפסוק: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמָּיִם כִּי־בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (קהלת יא, א).
לפעמים מתנה קטנה מצידו של אדם היא כמו מתנת חיים עבור אדם אחר. הדברים מרומזים בברכתו של העני המבהיר לתלמיד שהוא החיה את נפשו כשנתן לו לחם, ומברך אותו שחייו יינצלו, כפי שאכן קרה. גם דרך הצלתו של התלמיד מתוארת בצורה של נתינה וקבלה: גל אחד מעביר אותו לחברו עד שהוא מגיע ליבשה.
התלמיד אינו רואה את הדברים כך. הוא אינו מייחס את הצלתו לאדם פחוּת ממנו אלא לאדם נישא ממנו. כשרבי עקיבא שואל אותו איך ניצל מטביעה, התלמיד מייחס את הצלתו לתפילתו של רבי עקיבא שידע שהוא נמצא בספינה והצטער עליו. רבי עקיבא לא מקבל את ההסבר הזה ושואל את התלמיד למעשיו ורק אז מחלץ ממנו הסבר מתאים יותר להצלתו.
רבי עקיבא מסכם את הסיפור בקישור משעשע לפסוק מספר קהלת: כביכול הלחם שניתן לעני על פני המים (כלומר בספינה), נמצא בסוף בתמורה שמקבל התלמיד בהצלת חייו.