לזרוק מקטרת לכבוד שבת
מה מבחין בין ימי חול לשבת אצל מי שמקצועו אינו כרוך בעבודת כפיים? ר' יצחק מאיר מגור נהג להדליק את המקטרת ולזרוק אותה ארצה כדי לסמל את כניסת השבת.
לרבי יצחק מאיר אלתֶּר מגוּר, מחבר הספר "חידושי הרי"ם", היה מנהג. בכל יום שישי לפני כניסת השבת היה מדליק את מקטרתו, מעשן בה מעט ואז משליך אותה לארץ.
אנשים רבים שאלו אותו לפשר מעשיו והוא ענה להם כך: "לכולם יש מעשה שמסמל את ייחודה של השבת עוד לפני כניסתה: סוחרים סוגרים את חנויותיהם מבעוד יום, בעלי מלאכה מניחים את כלי מלאכתם במקום, בעלי העגלות סוגרים את הבהמות במכלאות, ומה אעשה אני כדי להבדיל בין השבת ליום חול? אעשן ואזרוק את המקטרת לארץ כדי לומר: עכשיו שבת."
השבת היא יותר מאי עשיית מלאכה, צריך להיות בה ייחוד, הבדל המסמן את קדושתה. והנה, מקובל לחשוב ששמירת המצוות קלה יותר עבור מי שעיסוקו בהוראה ולימוד תורה לעומת מי שעוסק במלאכה. ר' יצחק מאיר מלמד אותנו שההבחנה בין מלאכה למנוחה היא אתגר דווקא עבור הרבי, בשעה שבקרב בעלי מלאכה היא מובנת מאליה. במקום כמו השוק שבו שרויים בעלי המלאכה, החלוקה בין קודש לחול ברורה, ולכן הקדושה שם ניכרת יותר, ואילו מי שחייו מוקדשים לחיי קדושה – קשה לו יותר לעשות את ההבחנה הזאת בין חולין לקודש.
