לזעוק בשקט
האם אפשר לזעוק בלחש? ומה הסיבה שאין להתפלל בקול רם? רבי אברהם יעקב מסדיגוּרָה מבקר את מנהגם של החסידים האורחים המתפללים בקולי קולות, וטוען שתפילה שקטה היא לא פחות חזקה.
פעם אחת ביקרו בבית המדרש של רבי אברהם יעקב מסדיגוּרָה כמה מחסידי קַרלין, וכמנהגם התפללו בקולי קולות.
לאחר התפילה סיפר להם ר' אברהם יעקב: "דעו לכם כי גם אל אבי, רבי ישראל מרוּז'ין, הגיעו פעם חסידים שהתפללו כמוכם, בקול רם ובצעקות. אמר להם אבי – 'מדוע לצעוק בקול רם, הרי אפשר לצעוק בלחש.'"
בתוך התנועה החסידית קיים הבדל בולט בין חסידויות המקיימות את התפילה והמצוות בהתלהבות גופנית, בתנועות ובקולות רמים, ובין חסידויות אחרות הרואות בהתלהבות החיצונית דבר פסול שיש להימנע ממנו.
בסיפור זה נפגשים הרבי מסדיגוּרַה וחסידי קַרלין, והמפגש הוא דוגמה מובהקת להבדל שבין החסידויות. בעוד בשושלת החסידית של רוּז'ין-סדיגורה נהוגים איפוק שקט והתלהבות מופנמת, הרי חסידי קרלין ניכרים בצעקות ובתנועות הגוף שהם נוהגים לעשות בשעת התפילה וגם כשהם מקיימים מצוות אחרות.
השקט – כפי שמסביר הרבי שבסיפור – אינו מחליש את עוצמת הצעקה. הרגש העצור, על פי שיטתו, אינו חלש יותר, אלא ייתכן שעוצמתו אפילו רבה יותר מהצעקה הקולנית.
