הסיפור

התלמידים בבית המדרש עסקו בסוגיה תלמודית מורכבת מאוד בניצוחו של הרב בן ציון אבא שאול. הלימוד היה סבוך והם החלו לעסוק בפרשנותם הסבוכה של בעלי התוספות לדברי הגמרא. הרב בן ציון אבא שאול ציטט את דבריו של מורו ורבו, הרב עזרא עטיה, על הסוגיה. אולם תוך כדי שהוא מרצה את דבריו התעוררה קושיה גדולה על הדברים. התלמידים ניסו לתרץ את הקושיה בדרכים שונות – אך ללא הועיל.
לאחר כמה רגעים של שתיקה החל הרב בן ציון אבא שאול לשיר פיוט. התלמידים תמהו על כך אך לא העזו לעצור אותו בניגונו. לאחר זמן העז אחד התלמידים, הרב ששון שבת, ושאל: "כבוד הרב! מדוע אתה שר פיוט באמצע הלימוד?" השיב לו הרב בן ציון אבא שאול: "הקושיה הייתה חזקה ולכן פניתי לשיר, והינה מתוך השירה עלה לפניי התירוץ".

---

על הסיפור

כל העוסק בסוגיה תלמודית סבוכה מכיר את התהליך המורכב של הבנתה, הכולל קושיות ותירוצים והפרכתם עד לבירור הסוגיה לאשורה. בסיפור שלנו הרב בן ציון אבא שאול מניח למסלול השכלתני ופונה אל עולם הפיוט. הרב היה מגדולי הלמדנים וחריפי השכל שבירושלים, והוא יודע שלעיתים צריך דווקא להרפות כדי להבין. לעיתים צריך להתבונן בעינים רעננות בסוגיה, והתבוננות מחודשת כזו מתעוררת למשמע פיוט. המנגינה מעוררת את הלב ומאפשרת לרב לבחון את הסוגיה מחדש. כך ניתן לצאת מסבך המקורות, הקושיות והתירוצים, לבחון מחדש את מכלול הדברים ומתוך כך להגיע אל לב העניין.