לומדים לשון מהעבד
טבי, עבדו של רבן גמליאל, מביא לו מהשוק לשון גם כשהוא מבקש מאכל טוב וגם כשהוא מבקש מאכל רע
אמר רבן גמליאל לטבי עבדו: צא וקנה לי חתיכת בשר טובה מן השוק. יצא והביא לו לשון.
לאחר ימים אחדים אמר לו: צא וקנה לי חתיכת בשר רעה מן השוק. יצא והביא לו לשון.
אמר לו: מה זה? כשאמרתי לך ציד טוב קנית לי לשון וכשאמרתי לך ציד רע קנית לי לשון?
ענה העבד: אדוני, ממנו הטוב וממנו הרע. כשהוא טוב – אין טוב ממנו, וכשהוא רע אין רע ממנו.
לפעמים גם לעבד יכול להיות תפקיד מרכזי, אם הוא יודע להשתמש בלשונו. טבי, עבדו של רבן גמליאל, מוכר כעבד חכם ובמקורות מובאים דברים רבים שנלמדו ממנו. כאן הוא משתמש במרחב שיקול הדעת שמותיר לו אדונו כדי ללמד אותו לקח עקרוני, הקשור לערכה של הלשון: הלשון יכולה להיות הטובה ביותר והגרועה ביותר.
נתינת המסר הזה בידיו של העבד מוסיפה לדיון על תפקידה של הלשון רובד חברתי חשוב. לכאורה מתמצה תפקידו של העבד בפעולות מעשיות, הוא עושה את דברו של האדון שלשונו היא הקובעת. בעולם העתיק הייתה הלשון ממלכתם של העשירים, ורבן גמליאל נמנה על שכבת העשירים העוסקת בלימוד ומעסיקה עבדים כדי לדאוג לעניינים המעשיים. מעשהו של טבי מדגים שגם פעילותו המעשית של העבד תלויה בלשון ובמעשה הפרשני. טבי נותן פרשנות ייחודית לדברי אדונו, ובכך, חרף מעמדו החברתי, הוא לוקח לעצמו מקום בתוך עולם הדיבור והלשון, ומלמד את אדונו מסר חשוב.
