הסיפור

רבי חנינא ורבי חייא רבו ביניהם.
בלהט הוויכוח אמר רבי חנינא לרבי חייא: איתי אתה רב? אם חס ושלום תשתכח התורה מעם ישראל, אני אוכל לשחזר את כל דברי התורה שנשתכחו בכוח הלימוד שלי.
ענה לו רבי חייא: איתי אתה רב? הרי אני דאגתי שלא נגיע למצב שבו התורה תשתכח מישראל.
ואיך אני עושה זאת?
אני הולך וזורע פשתן ושוזר ממנו רשתות, וצד ברשת צבאים.
את בשר הצבי אני נותן ליתומים עניים לאכול, ומן העור אני עושה מגילות וכותב עליהן את חמישה חומשי תורה.
ואז אני הולך לעיר ומלמד חמישה ילדים את חמישה חומשי תורה: לכל אחד מהם חומש אחד,
ולשישה ילדים נוספים אני מלמד את שישה סדרי משנה. לכל ילד סדר אחד.
ואני אומר להם:
עד שאחזור ואבוא לכאן שוב, למדו מקרא זה לזה ולמדו משנה זה לזה,
ועל ידי כך עושה אני שלא תשתכח תורה מישראל.

---

על הסיפור

מי ימנע את שכחת התורה? האם יהיה זה רבי חנינא, בכוח הלימוד האינטלקטואלי העצמאי בתוככי בית המדרש פנימה, או רבי חייא, המפיץ את התורה בקרב הדור הצעיר ברחבי הארץ?
בלהט המריבה בין שני החכמים, מתאר רבי חייא את מאמציו לשימור התורה ובניית הדור הבא של חכמי בית המדרש.
במסירותו לשליחות שלקח על עצמו, לוקח רבי חייא אחריות על כל פרטיו של התהליך. לא רק ללימוד עצמו אלא גם להכנת הקרקע והתנאים לקיומו – החל בזריעת הפשתן, טוויית הרשתות וציד הצבאים, ועד ליצירת המגילות שמהן ילמדו הילדים. המעורבות בתהליך השלם מביאה אותו לדאוג לילדי יתומים ולהאכילם ולא רק לצפות מהם שילמדו. ההשקעה של רבי חייא בתהליך השלם תשמש בהמשך לימוד חשוב גם עבור הילדים אודות הקשר שבין תהליך לתוצאה ובין חומר לרוח.
בכל עיר שאליה מגיע רבי חייא הוא מקבץ סביבו חבורת ילדים ומלמד אותם בשיטה ייחודית – הוא מחלק אותם לקבוצות של חמישה ילדים הלומדים מן המגילות שהכין את חמשת חומשי התורה, ושישה ילדים הלומדים בעל פה את ששת סדרי המשנה. כל ילד מופקד על חומש אחד או סדר אחד, ולאחר שלמד אותו היטב מרבי חייא, מועברת אליו כעת האחריות ללמד אותו לחבריו. כל ילד הוא גם לומד וגם מלמד. באמירתו של רבי חייא "עד שאחזור ואבוא לכאן שוב" גלומה ההבטחה שהוא עוד ישוב וילווה אותם, אך עד אז הוא משדר להם אמון ביכולת הלימוד העצמאית שלהם ובתפקודם כחבורה לומדת.