להתחיל בתודה
הרב בן ברוך אזוג
באחת השנים הייתה בצורת קשה במרוקו. גשמים לא ירדו ומקורות המים התדלדלו מאוד עד שהארץ הגיעה לכדי סכנה. מלך מרוקו פנה אל חכמי היהודים ובראשם הרב דוד בן ברוך אזוג ממוגאדור, וביקש מהם להתפלל שירדו גשמים. "מצבנו קשה כל כך", הוא אמר, "ואתם ידועים כבעלי תפילה שבקשותיהם מתקבלות אצל היושב במרומים. אנא התפללו בעבור גשמים". הרב בן ברוך הכריז על יום צום ותפילה וכולם נאספו בהתרגשות והתכוונו להתפלל ולבכות עד שירדו גשמים.
התפילה עמדה להתחיל והינה ניגש הרב דוד בן ברוך לדבר אך דבריו היו מפתיעים ביותר. "קודם נקיים סעודת הודיה על כל הטוב שהקב"ה העניק לנו עד כה, ואחר כך נתחיל את הצום ואת תפילת התחנונים." הקהל התפזר לביתו וכל אחד ואחת הביאו מבתיהם מטעמים, ישבו לסעודת הודיה, בירכו והודו ליושב במרומים על חסדיו הרבים, ותוך כדי הסעודה החל לרדת גשם.
האדם והאדמה זקוקים לגשם. בצורת היא אירוע קשה הטומן בחובו חורבן, ולכן נקבעו במסכת תענית סדרי הצומות והתפילות על ירידת גשמים. זוהי מסורת עתיקה המופיעה בדברי הנביאים (למשל בשני הפרקים הראשונים של ספר יואל) ונהגה לאורך הדורות. במרוקו נוצר נוהג שהמלך והשלטונות מבקשים מן היהודים להתפלל על גשמים. מעשה זה מעיד על קרבה בין מוסלמים ליהודים ועל ההערכה שרחשו המוסלמים ליהודים כמי שכוחם בתפילתם.
סיפורנו צועד במשעול המוכר של קביעת צום ותפילה, אולם אז מפתיע הרב דוד בן ברוך אזוג את כולם ומבקש להתחיל דווקא בסעודת הודיה. בכך הוא מלמדם שקודם הבקשה יש להודות על הטוב, ולפני ההתמקדות בחסר יש לשים לב למה שיש. זוהי תנועה מפתיעה בזמן משבר, שבו באופן טבעי מתמקדים במה שחסר.
נדמה כי בדרך זו האדם הופך מודע גם לטוב שמסביבו, והקושי נתפס כאחד המרכיבים בתמונת החיים. הוא גם מעמיק את האמונה ביושב במרומים ונותן תקווה שהמצב יכול להשתנות לטובה.
בסיפורנו הגשם יורד תוך כדי סעודה, ומכאן עולה שבאותה השנה לא הגיעו לכדי צום. מכאן עולה שההודיה וסעודת המצווה הן המפתח לשערי הנס והשפע.
