להרוג את היצר
חכמים ביקשו לבטל את יצר העבודה הזרה, האם יצליחו לעשות את אותו הדבר גם ליצר המין?
אחרי שהעולים מבבל קראו בתורה, הם החלו להתפלל בהכנעה ״וַיִּזעֲקוּ אֶל ה׳ אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל״ (נחמיה ט, ד).
שואל התלמוד: מה הם זעקו?
ומשיב התלמוד בסיפור בשמו של רב או בשמו של רבי יוחנן:
זעקו אוי אוי! זה שהחריב את המקדש ושרף את ההיכל והרג את כל הצדיקים והגלה את ישראל מארצם ועדיין הוא מרקד בינינו. האם לא ניתן לנו יצר העבודה הזרה אלא כדי שנתגבר עליו ונקבל שכר? אין אנו רוצים לא בו ולא בשכרו.
נפל להם פתק מהרקיע שכתוב בו 'אמת'.
ישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות ומסרו בידיהם את היצר הרע. יצא ובא כאריה של אש מבית קודשי הקדשים.
אמר להם נביא לישראל: זה היצר של עבודה זרה.
כשתפסוהו נשרה אחת משערות רעמתו והרים קול, והלך קולו ארבע מאות פרסאות. תמהו: מה נעשה? אולי חס ושלום ירחמו עליו מן השמיים. אמר להם הנביא: השליכוהו בדוד של עופרת מכוסה בעופרת, שהעופרת אוטמת מפני הקול.
אמרו: הואיל ועת רצון היא, נבקש רחמים גם על יצר העריות. ביקשו רחמים ונמסר בידם.
אמר להם הנביא: ראו שאם תהרגו זה את זה יכלה העולם.
חבשוהו שלושה ימים, וביקשו ביצה בת יומה בכל ארץ ישראל ולא נמצאה.
אמרו: מה נעשה? אם נהרגו – יכלה העולם, אם נתפלל על על חצי – בשמיים לא נותנים חצאי מתנות, ניקרו את עינו ועזבוהו. והועיל להם שאין אדם נמשך לקרובות משפחתו.
האם אפשר לגרש את הילד הרע שנכנס לנו בפנים?
גיבורי הסיפור הם שבי ציון בזמנם של עזרא ונחמיה. המקרא מספר שהם קוראים בתורה ומבינים את חטאי אבותיהם וכמה מהמנהיגים זועקים אל אלוהיהם. תוכן הזעקה לא נמסר בתורה, והתלמוד מפתח אותו לכדי סיפור שלם שבו הם מתלוננים על היצר שהוביל את אבותיהם לעבוד עבודה זרה ומבקשים לבטל אותו. למרבה הפלא מבוקשם ניתן להם בדמות שד רע, והם כולאים אותו בדוד אטום אותו כדי שתחנוניו לא יעוררו רחמי שמיים.
ההצלחה מעוררת בגיבורי הסיפור תיאבון לחסל גם את היצר המוביל לעבירות מיניות, וגם אותו הם מצליחים ללכוד, אלא שאז הם נוכחים בחיוניות שלו לחיים. בלי יצר המין אין פריון בעולם והם נאלצים להשאיר אותו בעולם. מתברר שגם היצר הרע הוא לא תמיד כל כך רע.
