להרגיש בבית
בארץ ישראל צריך להרגיש בבית, ולהתלבש בהתאם. סיפור על מפגש בין שני חברים ותיקים ועל ההבדל בין ארץ ישראל ומלבושיה לבין הגלות ומלבושיה
יום-יום היה רוכב דוב דוד פלמן על חמורו בחולות החמים, כולו עייף ושזוף מן השמש הבוערת, אך ליבו חוגג ושמח כי על אדמת הקודש הוא רוכב. הוא חושב על הדרך הארוכה שעבר מילדותו במזריטש שבפולין ועד חייו כעת בכפר סומל שבארץ ישראל, מחיי המסחר ועד חיי העבודה בשדה, ומהרהר בליבו: במה זכה הוא לפני הקדוש ברוך הוא, שהוא טועם כעת מחיי אבותינו בעבר, בתקופה שבה ישב עם ישראל על אדמתו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו?
פגש אותו אחד מבני עירו מזריטש, התפלא לראותו ואמר: "ר' דוב דוד, תלמיד חכם מיוחס שכמוך, רוכב על חמור בבגדים פשוטים, בלי חליפה?"
"כאן בארץ ישראל", עונה לו דוב דוד, "אנו מרגישים את עצמנו כמו בביתנו. האם אינך רגיל בביתך לפשוט את החליפה מעליך? בארץ ישראל אנו צריכים לחיות חיים רגילים ופשוטים, ולעשות כל עבודה בעצמנו, ולא להיות כאדונים שמלאכתם נעשית בידי אחרים".
הסיפור פותח בתמונה של דוב דוד הרוכב על חמורו בשמש הקופחת וחושב על השינויים הרבים שחלו בחייו בעקבות העלייה לארץ. על אף החום הוא שמח בחייו, וחש כי הוא זוכה לחיות חיים דומים לאלו שחי עם ישראל בעבר, טרם הגלות.
מפגש עם ידיד מהעבר מעמת אותו עם הפער בין דמותו הקודמת כסוחר עשיר וחשוב בעירו הלבוש בחליפה, לבין דמותו כעת, חקלאי החי חיי עמל על אדמתו. פליאתו של הידיד על מראהו של דוב דוד מדגישה את השינוי העמוק שחל בו ואת המעבר התרבותי שעשה.
את החזרה לארץ חש דוב דוד כחזרה לבית, למולדת העם היהודי שבה הוא הוא חש קשר עמוק עם האדמה ועם הדורות הקודמים. בגלות לא הרגיש בבית ולכן התהלך ברחוב במיטב מחלצותיו, אך בארץ ישראל אפשר לפשוט את החליפה כאדם ההולך בתוך ביתו. הרצון 'לפשוט' את המעיל קשור בשאיפה לחיות חיים 'פשוטים', והלבוש החיצוני מבטא שינוי תודעתי.
דוב דוד פלמן עלה ארצה מפולין במסגרת העלייה הראשונה עם אשתו ושבעת ילדיו. בפולין היה דוב דוד סוחר עורות אמיד אך בארץ ישראל רצה לעבוד את האדמה. הוא קנה 40 דונם בקרבת הכפר הערבי סומייל, ששרידיו נמצאים היום בצומת הרחובות ארלוזורוב ואבן גבירול בתל אביב, וטיפח בהם פרדס גדול שבו חיה המשפחה לבדה, הרחק ממקום יישוב יהודי נוסף. למרבה הצער החום בארץ ישראל הכריע את פלמן, וכשנה לאחר עלייתם ארצה נפגע דוב דוד ממכת שמש בעת שעבד בפרדס ומת. אשתו המשיכה את דרכו על אף כל הקשיים, ו'גינת דוד' הפכה לפרדס משגשג שמכל הארץ הגיעו חקלאים ללמוד בו את מלאכת הפרדסנות.
