הסיפור

סיפר רבי סימון:
כאשר עמד הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם הראשון, נחלקו מלאכי השרת לכמה מחנות.
חלקם אמרו – אַל יִיבָּרֵא האדם, וחלקם אמרו – ייברא:
חסד אמר: ייברא, שהוא גומל חסדים; ואמת אמרה: אל ייברא, שכולו שקרים.
צדק אמר: ייברא, שהוא עושה צדקות; ושלום אמר: אל ייברא, שהוא כולו קטטות.
ככתוב: 'חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ' (תהלים פה, יא).
מה עשה הקדוש ברוך הוא? לקח את האמת והשליכה לארץ, ככתוב: 'וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה' (דניאל ח, יב).
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולמים, כיצד זה אתה מבזה את חותמך?! תעלה האמת מן הארץ!
וזהו שכתוב: 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' (תהלים פה, יב).

---

על הסיפור

הסיפור נוגע באחת משאלות הבסיס של הקיום האנושי: מהי האמת – והיכן ניתן למצוא אותה? בסיפור אנו מגלים שהאמת בעולמנו אינה נצחית, קפואה ובלתי משתנית. גורלה, כך החליט הבורא, נכרך בגורלו של האדם: גם היא מושלכת כמוהו אל הקרקע הקשה של המציאות, כמוהו היא מתקיימת בתוך עולם של שקרים, ויחד עימו היא צומחת ומתפתחת.
הסיפור נפתח בתמונה רבת עוצמה: המלאכים, המתפקדים כייצוג של כוחות הטוב השמימיים, עומדים ומתווכחים על בריאת האדם, כל אחד מנקודת מבטו הייחודית. אלו מאירים את פניו החסרות של האנושי: בני האדם מלאים קטטות מלחמות, ועולמם מלא בשקר ובמרמה; ואלו מאירים את פניו הנאצלות – גם בתוך עולמם שאין בו אמת ושלום, מסוגלים בני האדם לגלות חמלה זה כלפי זה, לגמול חסד ולעשות צדקה.
הדעות בבית הדין השמימי מגיעות לידי תיקו: האמת והשלום מול החסד והצדק. בנקודה זו שובר אלוהים באופן ברוטלי את כללי הדיון הענייני והדמוקרטי. הוא לוקח את אמת ומשליכה מן השמיים לארץ, וכך קולה נאלם – והצד התומך בבריאת האדם מכריע את הכף. ההתערבות האלוהית, המתעלמת מן האמת ומן ההליך התקין, מבטאת את ההבנה כי בריאת האדם, יצור שקיומו בנוי על שקרים ואשליות, אינה אפשרית אל מול האמת ודינה להתפוגג. נדרש אפוא שינוי מהותי בכוחות האלוהיים עצמם, כאשר אלוהים עצמו מוכן לוותר על אחת התכונות הבסיסיות ביותר של הווייתו.
המלאכים נחרדים ממעשהו של אלוהים וחווים זאת כהשפלה של אלוהותו, שכן מה שווה בעצם אלוהים ללא אמת? אך הם אינם מבינים כי בסופו של דבר במעשה זה מבטא אלוהים את גדולתו – הוא אינו כפוף ומשועבד אפילו לאמת האלוהית עצמה, ורצונו החופשי, חסר ההיגיון, גובר על אותה אמת קפואה ונצחית.
בסופו של הסיפור אנו מגלים כי השלכת האמת לארץ אינה רק פעולה של דחייה – היא גם פעולה של זריעה: אלוהים מעדיף אמת שנזרעת באדמה ומתקיימת מתוך קשר למציאות, ולא אמת הניצבת באופן קבוע כמו כוכבים בשמיים. דווקא בתוך עולם השקר האנושי עשויה האמת לצאת ממהותה הקפואה והנצחית, ולהתגלות כמהות המשתנה וצומחת יחד עם בני האדם האוספים את שברי האמת הצומחים מן הארץ.