להפחיד את המרק
המשרתת שהפחידה את המרק. בדיחה ומשל. גם כשלא מבינים מסרים מורכבים צריך לפחות לזכור את המובן מאליו
רבי חנוך הֶנִיך מאלכסנדר סיפר פעם:
"משרתת אחת מפולין הלכה לעבוד אצל משפחה מחוץ לפולין. כשרצתה בעלת הבית שהמשרתת תשגיח על המרק ותסלק את שומן הבשר, השתמשה במילה אחרת מזו שהייתה נהוגה בפולין וביקשה ממנה 'אפ צו שרעקן' את המרק כשהוא רותח. אלא שהמילה 'שרעקן' משמעותה בפולין בעיקר 'להפחיד', המשרתת לא הבינה לגמרי למה מתכוונת בעלת הבית אך התביישה לשאול. כאשר רתח המרק לקחה המשרתת את המטאטא, החזיקה אותו כמו רובה והניפה אותו כלפי המרק. כדי להפחיד אותו היטב, היא התקרבה אל המרק עם המטאטא עד שפגעה בו והוא נשפך כולו על התנור."
ולמה סיפר ר' חנוך אלכסנדר את הסיפור? מה רצה לומר בכך? הסביר אחד מן הצדיקים: "המשרתת צריכה הייתה לדעת שגם אם היא לא מבינה את בעלת הבית היא צריכה להבין שלא כדאי לשפוך את המרק. וזהו משל לחסידים שבאים לרבי והוא מדבר אתם דברים לא מובנים, הם צריכים לדעת לפחות שהעיקר הוא לא לקלקל, ועם הזמן יבינו גם מה הרבי אומר."
גם כשמגיעים לעולמות עליונים צריך לסמוך על השכל הישר. חסידים רבים סמכו על רבותיהם בעיניים עצומות, גם אם לעיתים לא ירדו לסוף דעתם של הרבנים שהייתה נתונה לעולמות העליונים. המשל של רבי חנוך הניך מאלכסנדר מבקש לייעץ לחסידים הללו שלא יזנחו את שיקול הדעת שלהם עצמם. ההבדל בין החסיד לבין הרבי הבלתי מובן מומשל כאן להבדל בין דוברי שפות שונות, החסיד צריך לנהוג כמהגר ולהבין שהוא לא תמיד מבין הכול, ועם זאת, עליו לדעת שגם אם הרבי אומר דברים שנראים לו מוזרים, הרי שבסופו של דבר הם חולקים מטרה משותפת: לתקן ולא לקלקל.
