הסיפור

רבי אלעזר בן שמוע טייל על שפת הים וראה ספינה טובעת על כל תכולתה, ואיש אחד יושב על אחד מקרשי הספינה, מיטלטל מגל לגל ועולה ליבשה כשהוא עירום, ומצניע את עצמו בשפת הים. היו אלה ימי העלייה לרגל והיו שם אנשים מישראל שהיו בדרכם לירושלים. אמר להם הניצול: רומאי אני, מבני עשיו אחיכם, תנו לי בגד קטן לכסות בו את חלציי כי נטרפתי בים ולא נשאר בידי דבר. אמרו לו עולי הרגל: כך ייטרפו כל בני אומתך.
הרים הניצול את עיניו, ראה את רבי אלעזר שהיה מטייל ביניהם, ואמר: רואה אני שאתה אדם זקן ומכובד בין בני עמך, ואתה מכיר בכבוד הבריות, עשה איתי מצווה ותן לי משהו לכסות בו את חלציי. היה רבי אלעזר בן שמוע לבוש בשבע גלימות, פשט אחת ונתן לו, הוביל אותו לביתו, האכילו והשקהו, נתן לו מאתיים דינרים והרכיב אותו ארבע עשרה פרסות על סוסו, ועשה לו כבוד עד שהחזירו לביתו.
כעבור זמן מה מת קיסר רומי הרשע, ומינו את אותו אדם תחתיו. גזר גזירה להמית את כל הגברים בארץ יהודה ולשבות את כל הנשים. באו ואמרו לרבי אלעזר בן שמוע, סע לרומא ופייס את המלכוּת. אמר להם רבי אלעזר: אתם הרי יודעים שהמלכות הזו אינה עושה דבר בחינם, אמרו לו: הנה כאן ארבעת אלפים דינרים, קח אותם ופייס את המלכות.
לקח רבי אלעזר את הכסף ועלה לרומא ועמד בשער ארמון הקיסר. אמר להם: אִמרו לקיסר שאיש יהודי אחד עומד על השער ומבקש לדרוש בשלום הקיסר. אמר להם הקיסר: הכניסו אותו. כשראה אותו הקיסר קפץ מכיסאו ונפל על פניו לפני רבי אלעזר, ואמר לו: מה עניינו של אדוני כאן, ולמה הטריח את עצמו לכאן. אמר לו: באתי לבקש שתרחם על אותה ארץ ותבטל את הגזירה.
אמר לו הקיסר: האם כתוב בתורה דבר שקר? אמר לו: לא. אמר לו הקיסר: האם לא כתוב בתורתכם "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' … עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם" (דברים כג, ד-ה), וכן כתוב "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא" (שם, ח), ואנחנו בני עשיו אחיכם, ולא גמלו איתי חסד, ומי שעובר על דברי התורה חייב מיתה. אמר לו רבי אלעזר: למרות שהם אשמים כלפיך, עזוב ותרחם עליהם. אמר לו הקיסר: אתה הרי יודע שהמלכות הזו אינה עושה דבר בחינם. אמר לו רבי אלעזר: יש עימי ארבעת אלפים דינרים, קח אותם ורחם עליהם. אמר לו הקיסר, ארבעת אלפים הדינרים האלה יהיו שלך תמורת מאתיים הדינרים שנתת לי, והארץ כולה תינצל בזכותך תמורת האוכל והשתייה שנתת לי בביתך, ולך לבית אוצרי וקח לך שבעים גלימות תמורת הגלימה שנתת לי, ולך בשלום לעמך שניצלו בזכותך.
וכשסיפרו את הסיפור קראו עליו את הפסוק: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (קהלת יא, א).

---

על הסיפור

עימותים לאומיים נוטים לשמר רגשות היסטוריים של שנאה וחשבונות ארוכים של נקמה. הסיפור מעמיד לנגד עינינו את המקרים שבהם הניסיון לגמול רעה לאחרים יכול להתהפך עלינו בחזרה.
במרכז הסיפור עומדת דמותו של רומאי שניצל מספינה טבועה, והוא מגיע חסר כל לחופי ארץ יהודה ומבקש רחמים. בתקופה שבה מתרחש הסיפור הרומאים הם נציגי האימפריה הכל-יכולה שכבשה את ארץ יהודה והחריבה את בית המקדש. אבל המצב בסיפור הוא מהופך, הרומאי מגיע לחופי ארץ יהודה כפושט יד, ואנשי יהודה לועגים לו ומאחלים גורל דומה לכל בני עמו.
בעולמם של חז"ל נחשבים הרומאים למעין גלגול דמותו של אדום או של עשיו, והרומאי משתמש בדימוי הזה ומבקש רחמים כבן משפחה רחוק. אך היהודים המטיילים בנחת על החוף בדרכם לעלייה לרגל אינם עושים איתו חסד בצרתו אלא דווקא שמחים לאידו של נציג האימפריה האכזרית. היחיד שעושה איתו חסד הוא רבי אלעזר שנותן לו בגד ללבוש וצידה לדרך.
הבגד הוא מוטיב מרכזי בסיפור, הוא מייצג את כבודו של האדם וממחיש כיצד הכבוד איננו חלק מהותי מהאדם: האדם יכול לפשוט וללבוש אותו ואפילו לאבד אותו. אותם היפוכים מתבטאים בדמותו של הניצול שעולה לגדולה ולובש בגדי קיסר, ונוקם באנשי יהודה על שלא סייעו לו בצרתו, אך מבטל את הגזירה עבור מי שגמל איתו חסד כשנזקק לכך.
ברקע הסיפור עומד הגינוי שמפנה התורה כלפי העמונים והמואבים שלא סייעו לבני ישראל שיצאו ממצרים ועברו בארצם, גינוי שנלווית אליו סנקציה לדורות. בעוד שהיהודים חוששים מדרכיה האכזריות והאנוכיות של האימפריה, הסיפור שם בפיו של הקיסר דווקא את דבריה הנקמניים של התורה, שבהם הוא מוצא צידוק לגזירותיו.
הגמול על המעשה הטוב הוא הניגוד המשלים של הנקמה. האם יש מקום לנתינה בלי גמול? דברי הקיסר בעניין הזה מהדהדים את האמירה הצינית של היהודים: האימפריה אינה נותנת דבר בחינם. הסיפור אינו מתעלם מן הנטייה האנושית לגמול טוב לעושי טוב ולגמול רע לאכזריים, ויודע שאנשים נוטים להתעלם ממצוקתו של אדם חלש שאין לו כוח להיטיב או להרע עימם, ומאדם זר שלא ישובו לראותו. הדברים נאמרים כאן גם במישור האישי וגם במישור הלאומי. כנגד הנטייה הזאת מראה הסיפור את הגלגל החוזר בעולם: האדם העירום המבקש לכסות את מבושיו יכול בעתיד ללבוש בגדי קיסר כל-יכול, וההתעלמות ממנו היא אכזריות שתזכה לתגובה.
בהתאם לכך הסיפור לא מסתיים בציפייה לחסד מתוך טוב לב, אלא מתוך חשבון של תועלת, המתבטא בפסוק בקהלת המבהיר שהנתינה משתלמת.