להיות קרוב
הרב רפאל אהרון בן שמעון בוחר במפתיע להתגורר בתל אביב משום שאינו מחפש חיי נוחות אלא חש אחריות כלפי יהודים בכל מקום שהם
הרב רפאל אהרון בן שמעון התגורר בירושלים עד שעבר לקהיר שבמצרים לשמש ברבנות.
לאחר שנים הוא שב אל הארץ ורבים סברו שהרב ישוב ויתגורר בביתו שבירושלים.
להפתעת כולם החליט הרב בן שמעון להתגורר בתל אביב.
כששמעו על כך שאלו אותו בתמיהה: "מדוע הרב הולך לתל אביב ולא לביתו שירושלים לשבת בין החכמים?"
השיב להם הרב "מה פירוש? מצווה גדולה לפתח את הארץ. זו לא חוכמה שהרבנים יתקבצו בירושלים ולכן צריך להתיישב בכל מקום שיש בו יהודים; במושבים, בקיבוצים ובמושבות".
השאלה כיצד אדם מגדיר את עצמו משפיעה על בחירותיו.
החלטתו של הרב אהרון בן שמעון לבכר את תל אביב על פני ירושלים מבחינת מגורים מפתיעה, שכן אך טבעי שרב כמוהו יתגורר בין חכמים ורבנים: מן הסתם המרחב הציבורי בירושלים הולם יותר חיי שמירת מצוות, מה גם שכבר יש לו בית בעיר.
אולם הרב בן שמעון רואה עצמו כשליח ציבור. הרבנות לדידו היא אחריות ולכן הוא צריך להיות בכל מקום שבו יש יהודים, גם אם הם רחוקים מעולמו. עליו להיות כתובת רוחנית עבורם ולכן עליו להיות קרוב אליהם.
בתלמוד מסופר שהציעו לרבי יוסי בן קיסמא להתגורר בעיר אחת והוא השיב: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה". (אבות, ו, ט) לעומת זאת, הרב בן שמעון סובר שהעובדה שהוא רב דווקא מחייבת אותו לפעול אחרת, גם אם הוא ישלם מחיר אישי על בחירתו זו.
