להיות או לא להיות?
כשנשאל הרב גנאסיא שאלה שנובעת מעולמה של הפילוסופיה המערבית, השיב עליה בלשונם של חכמינו
פעם אחת ניגש אחד מחברי תנועת הנוער "דרור-הבונים", אברמל'ה שמו, אל הרב יוסף גנאסיא, רבה של העיר קונסטנטין שבאלג'יריה ובפיו שאלה כבדת משקל:
"מהי 'הוויה' על פי היהדות?"
ידע הרב גנאסיא שהבחור הצעיר מרבה לעיין בכתבי פילוסופים מערביים, ואמר לו:
"בני, אם אתה רוצה לדעת מהי 'הוויה' – 'דע לפני מי אתה עומד': הידיעה שאתה עומד לפני האל המוחלט היא שתעניק מוחלטות להווייתך."
הוסיף הרב גנאסיא: "'להיות' פירושו לחוות באופן קיומי כי הנך נזר הבריאה… אין אדם אחד אלא יחיד כייחודו של עולם."
שאלת הקיום בעולם הטרידה את ההוגים המערביים; כיצד יוכל האדם לזכות בקיום מוחלט וממשי?
כמו חכמים אלג'יראים רבים, הרב גנאסיא הכיר את יסודות החשיבה המערבית היטב וביקש להציע לה אלטרנטיבה. הוא טען שהאמונה באל מייצרת סדר מחשבה אחר – הוודאות של העמידה בפני האל מקרינה על קיומו של האדם ועל התחושה שהוא יחיד ומיוחד. כך מבקש הרב גנאסיא להציע חלופה לחשיבה המערבית, שמשעינה את ההוויה על האדם עצמו, ובמקום זאת הוא משעין אותה על הנוכחות האלוהית והאמונה בה.
