להחזיר את הפיקדון
כיצד ניחמו החכמים את רבי יוחנן בן זכאי? והאם צרת רבים היא חצי נחמה או שמא נחמת שוטים?
כאשר הלך לעולמו בנו של רבן יוחנן בן זכאי, בעודו רך בשנים. באו תלמידיו הגדולים לנחמו. זה אחר זה הם נכנסו לחדר, מנסים להקל על כאבו העצום.
רבי אליעזר נכנס ראשון והזכיר את אדם הראשון שאיבד בן ומצא נחמה. אך רבן יוחנן השיב לו בכאב: "לא די לי בצערי שלי, שאתה מזכיר לי גם את צערו של אדם הראשון?"
אחריו בא רבי יהושע והזכיר את איוב, שאיבד את כל ילדיו ביום אחד וקיבל עליהם תנחומים. התגובה נותרה בעינה: "לא די לי בצערי, שאתה מזכיר לי את צערו של איוב?"
הבאים בתור היו רבי יוסי, שניסה לנחם בעזרת שתיקתו של אהרן הכהן לאחר מות שני בניו, ורבי שמעון, שהזכיר את התאוששותו של דוד המלך לאחר מות בנו. מול שניהם חזרה אותה תגובה שבורה. ההשוואה לאסונות העבר לא סיפקה מזור, אלא רק הכבידה על הלב.
אחרון הגיע רבי אלעזר בן ערך. כשרבן יוחנן בן זכאי ראה את תלמידו רבי אלעזר בן ערך, הוא מיהר להורות לשמשו להכין עבורו כלי לבית המרחץ, מתוך כבוד עצום לגדולתו של התלמיד ומתוך הבנה שמפגש זה ינחמו וכך יחזור מאבלו.
רבי אלעזר התיישב מול רבו, אך בניגוד לחבריו, לא דיבר על אסונותיהם של אחרים. הוא פנה אל המקום האישי של רבן יוחנן וסיפר לו משל: "למה הדבר דומה? לאדם שהמלך הפקיד בידיו פיקדון יקר. בכל יום היה אותו אדם חרד ואומר לעצמו – אוי לי, מתי כבר אזכה להחזיר את הפיקדון הזה למלך כשהוא שלם וללא פגע?"
"אף אתה, רבי," המשיך רבי אלעזר ברוך. "היה לך בן. הוא למד תורה, נביאים וכתובים, שנה משנה, הלכות ואגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא. יש לך לקבל עליך תנחומים, שהרי זכית להחזיר את הפיקדון שהופקד בידיך כשהוא שלם וטהור."
המילים האלו, סללו את הדרך אל ליבו של האב השכול. רבן יוחנן הרים את פניו ואמר: "רבי אלעזר בני, נחמתני כדרך שבני אדם מנחמים."
חמשת תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסים לנחמו לאחר פטירת בנו. יש אומרים על פי מדרש נוסף שעשרה בנים היו לו לרבן יוחנן וכולם מתו בחייו. המשותף לדרך הנחמה של ארבעת התלמידים הראשונים היא שהם סיפרו לו על צרתם של גדולים אחרים בתורה ובנביאים על צרתם וגם על כך שקיבלו תנחומין, אבל רבי יוחנן לא מתנחם כיוון שסיפור צערם של אחרים לא עוזר להתנחם, אלא רק מוסיף צער.
התלמיד האחרון רבי אלעזר בן ערך מציע דרך אחרת. הוא קודם כל משתמש במשל ומנחם במסר של המשל ולא בצערם של אחרים גדולים ככל שיהיו. במשל יש הזמנה להסתכלות מחודשת מהו היחס בין אב לבן, קשר של שומר פיקדון שניתן לו מאת הבורא. רבי יוחנן מקבל את המשל ואת ההסתכלות ומשיב לו בוודאות: ניחמתני.
סיפור זה גם אם אינו מביא נחמה לאב שכול הוא מציע אפשרות אחרת לראות את החיים והמוות את האבהות ומשמעותה בעולם של ערכים ותורה.
