להגביה את השמים
הר' מקוצק מסרב לקבל מידידו את התשובה כי התכלית של קיום האדם היא "לתקן" את נשמתו. לדעתו, המטרה היא "להגביה את השמים". למה התכוון?
פעם אחת היה רבי יעקב מרַדְזימין אצל ידידו, רבי מֶנְדל מקוֹצְק. שאל אותו ר' מנדל:
"יעקב, אמור נא לי – לשם מה הניח הקדוש ברוך הוא את האדם בעולם?"
השיב ר' יעקב: "האדם נברא כדי שיתקן את נשמתו."
כששמע זאת הר' מקוצק, הרים את קולו ואמר: "יעקב! האם זה מה שלמדנו אצל הרבי שלנו, רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה? הרי למדנו כי האדם נברא כדי להגביה את השמים!"
ר' יעקב מרדזימין היה רבי חסידי נודע, שהלך בדרך שונה מזו של ידידו, ר' מנדל מקוצק. בסיפור זה מבטא ר' יעקב את ההנחה המקובלת בעולם הדתי, שלפיה האדם נברא כדי לתקן את הנשמה בעזרת תורה ומצוות.
אך הר' מקוצק אינו מסתפק בתשובה הזאת, והוא צועק כי קיימת מטרה גדולה יותר מזו.
נראה כי כוונתו בביטוי "להגביה את השמים" היא להרחיב את צורת החשיבה ובתוך כך "להגדיל" או "להרחיב" גם את העולם ולהעניק לו "גובה" רב יותר.
ייתכן שכוונתו היא שתיקון המידות וההתנהגות הוא מטרה בלתי מספיקה: על האדם לשאוף להיות אישיות גדולה ומלאה יותר.
הר' מקוצק מזכיר לידידו את רבם המשותף, ר' שמחה בונים מפשיסחה, שאמר שחשוב שהאדם לא יהיה רק ירא שמים שמקיים את המצוות, אלא ישקוד גם על פיתוח האישיות שלו.
ניתן אולי למצוא בסיפור רעיון נוסף שלפיו תפקידו של האדם בעולם הוא לא רק תיקון עצמי אלא תיקון המציאות כולה – להרים אותה כלפי מעלה, להשיב רוח במציאות כדי "להגביה את השמים".
