להאמין בציבור
רבי חנינא מציפורי אינו מצליח להתפלל על הורדת גשם בעירו משום שהוא לא מאמין שבני עירו ראויים לגשם
מגפת דבר הייתה בציפורי אך היא לא פגעה בשוק שבו היה רבי חנינא.
היו אנשי ציפור אומרים: הסבא הזקן הזה יושב בינינו בשלום, והעיר כולה במצב ביש!
נכנס ואמר לפניהם: זמרי היה חוטא יחיד בדורו, ונפלו בחטאו עשרים וארבעה אלף בישראל, ואנחנו כמה כמוהו יש בינינו, ואתם מתרעמים?!
פעם הוצרכו לגזור תענית ולא ירד גשם.
גזר רבי יהושע תענית בדרום וירד גשם.
והיו אנשי ציפורי אומרים: רבי יהושע בן לוי מוריד גשם לדרומיים, ורבי חנינא עוצר את הגשם לציפוריים.
היו צריכים לגזור תענית שוב.
שלח רבי חנינא והביא את רבי יהושע בן לוי,
אמר לו: ישים רבי את ליבו להתענות איתנו.
יצאו שניהם לתענית ולא ירד גשם.
יצא ואמר לפניהם: לא רבי יהושע בן לוי מוריד גשם לדרומיים ולא רבי חנינא עצר את הגשם מאנשי ציפורי, אלא אנשי הדרום ליבם רך, שומעים דבר תורה ומכניעים את ליבם, ואנשי ציפורי ליבם קשה ושומעים דבר תורה ולא מכניעים את עצמם.
נכנס לביתו וראה את האוויר בהיר. אמר: עד כאן ועדיין כך?!
מייד ירד גשם.
נדר רבי חנינא על עצמו שלא יעשה כך שוב, ולא יגער בקדוש ברוך הוא.
אמר לעצמו: מה אני אומר לבעל החוב שלא יגבה את חובו מאת החייבים בדין?
מסכת תענית עוסקת בין היתר בתעניות הנגזרות כדי להתפלל על הגשם, ויש בהן סיפורים רבים על חכמים ובעלי תפילה ששימשו כפרקליטים לפני המקום ובתפילתם מצאו כל צד זכות לקהילתם כדי לזכות אותם בגשם. הסיפור על רבי חנינא מבקר אותו על כך שהביקורתיות שלו אינה מאפשרת לו לעשות דבר דומה, ובני ציפורי מביאים את רבי יהושע בן לוי כדוגמה הפוכה. הסיפור מציג את הביקורתיות של רבי חנינא ככשל מנהיגותי אף שהיא נובעת ממניעים מצפוניים, כפי שמתגלה בסוף הסיפור: אחרי שהוא נכנע לבני קהילתו ומצליח להוריד גשמים, מצפונו מייסר אותו על כך שגרם לאלוהים למחול למי שיצאו חייבים בדין. נראה שהסיפור מנסה לומר לנו שלא די במצפון מפותח כדי להנהיג את הציבור, צריך גם לאהוב את הציבור ולהאמין בו.
