הסיפור

מעשה באדם אחד שגר בגליל העליון וירד לדרום למשך שלוש שנים כדי לעבוד כשכיר אצל בעל בית אחד.
בערב יום הכיפורים אמר לבעל הבית: תן לי את השכר שלי, ואחזור לגליל לאשתי ולילדיי.
אמר לו בעל הבית: אין לי כסף לתת לך.
אמר לו הפועל: תן לי תבואה.
אמר לו: אין לי.
תן לי קרקע — אין לי.
תן לי בהמה — אין לי.
תן לי כרים וכסתות — אין לי.
לקח הפועל את חפציו והלך לביתו במפח נפש.
לאחר חג הסוכות לקח בעל הבית את שכרו של הפועל, והוסיף שלושה חמורים עמוסים, אחד של מאכל, ואחד של משקאות, ואחד של מיני ממתקים, והלך לביתו של הפועל. אחר שאכלו ושתו נתן לפועל את שכרו.
שאל בעל הבית את הפועל: כשאמרת לי ״תן לי שכרי״ ואמרתי ״אין לי כסף״, מה חשבת עליי?

ענה הפועל: אמרתי לעצמי שכנראה הייתה לך הזדמנות למסחר בזול והוצאת עליו את כספך.
וכשאמרת לי ״תן לי בהמה״ ואמרתי ״אין לי בהמה״, מה חשבת?
אמרתי לעצמי שכנראה הבהמה שלך מושכרת לאחרים.
כשאמרת לי ״תן לי קרקע״ ואמרתי לך ״אין לי קרקע״, מה חשבת?
אמרתי לעצמי שכנראה החכרת אותה לאחרים.
כשאמרתי לך ״אין לי תבואה״, מה חשבת?
שכנראה לא הפרשת ממנה מעשר ואסור להשתמש בה.
כשאמרתי לך ״אין לי כרים וכסתות״, מה חשבת?
שכנראה הקדשת את כל נכסיך לשמיים.
אמר לו: בחיי! כך היה. הקדשתי את כל נכסיי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה. וכשבאתי אצל חבריי חכמי הדרום התירו לי את כל נדריי.
ואתה, כשם שדנת אותי לזכות, כך מן השמיים ידונו אותך לזכות.

---

על הסיפור

מה חושב האדם על מי שעשה לו עוול? הסיפור מעמיד לפנינו מופת קיצוני של אמון שנותן הפועל במעסיק שנמנע מלשלם לו על עבודה של שלוש שנים, ואף מסרב לכל הצעה של הפועל לתשלום חלופי. אחרי שהמעסיק משלם את השכר בתוספת פיצוי הנישא על גב שלושה חמורים, הוא ניגש לברר עם הפועל מה עלה בדעתו לנוכח סירובו לשלם בכל אמצעי שהציע הפועל. אך למרות שנראה שמדובר בבעל בית אמיד למדי, מספק הפועל הסברים שגרמו לו לתת אמון בבעל הבית ואף לייחס לו מעשי צדיקות כמו הקדשת כל רכושו לעניינים שבקדושה.
הברכה שבה מברך בעל הבית את הפועל מתאימה לימים שבהם מתרחש הסיפור – הימים הנוראים – שבהם מתפללים יהודים לצאת זכאים לפני בית דין של מעלה. הסיפור כמו מבקש מהשומעים אותו: רוצים שידונו אתכם לכף זכות – דונו את זולתכם לכף זכות.