לא להפסיק לחיות
בזמן שעבוד מצרים הנשים שומרות על הרוח באמצעות המיניות והילודה ולכן זוכות שהמראות שלהן תהפוכנה לכלי קודש במשכן
בשעה שהיו ישראל עובדים בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהם ושלא יהיו שוכבים זה עם זו.
מה היו בנות ישראל עושות? יורדות לשאוב מים מן היאור והקב"ה מזמין להם דגים קטנים בתוך כדיהן והן מבשלות חלק מהדגים ומוכרות כדי לקנות יין. עם היין היו הולכות לשדה ומאכילות את בעליהן. משהיו הבעלים אוכלים ושותים, היו הרעיות נוטלות מראות ומביטות בהן עם בעליהן.
זאת אומרת: "אני נאה ממך", וזה עונה: "אני נאה ממך" – ומתוך כך היו מרגילים עצמם לידי תאווה ופרים ורבים, והקב"ה פוקדן לאלתר שנאמר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א, ז).
בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה מתוך עבודת הפרך – העמידו כל הצבאות שאחר כך יצאו ממצרים: "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם".
כיוון שאמר לו הקב"ה למשה לעשות את המשכן, עמדו כל ישראל והתנדבו לתרום: מי שהביא כסף ומי שהביא זהב או נחושת ואבני שוהם ואבני מילואים – הביאו בזריזות הכול.
אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן. אמר להן לישראל: "טלו מקלות ושברו להן את הרגליים. למה צריך להביא את המראות?!"
אמר לו הקב"ה למשה: "משה! אתה מבזה את אלו המראות? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים! טול מהן ועשה מהן כיור נחושת וכנו לכהנים שממנו יהיו מתקדשין".
מהי תרומה מכובדת? האם יש תרומה קטנה או בזויה מדי? לפעמים חשיבותה של תרומה איננו נובע מערכה הכספי אלא מהסיפור שהיא מספרת.
סוף המדרש מתאר כיצד משה דוחה תרומה שהוא מקבל עבור בניית המשכן. הנשים מביאות מראות נחושת, ומשה חושב שהמראות הללו הן תרומה לא מתאימה ואולי אפילו מבזה. אבל האל עוצר את משה ומסביר לו שהוא בכלל לא מבין את ערכן של המראות הללו, ולא את גדולתן של הנשים שמביאות את המראות כתרומה למשכן.
מתברר שבזמן שעבוד מצרים הגברים היו במצב גופני ונפשי כל כך קשה עד שחיי המשפחה הסדירים הופרעו. נשותיהן פחדו שאם לא יקיימו יחסי מין תיפגע שלמות המשפחה והמשכיותה באופן אנוש. לכן הן דאגו לשמר את תשוקת המין ושמחת הפלרטוט. המדרש מתאר כיצד המראות שימשו את הנשים כדי להסיח את דעתם של הגברים מהקושי של העבודה הקשה ולהפנות את תשומת ליבם אל היופי והחיים שמגולמים בתשוקה המינית.
סוף המדרש מסביר כי מן המראות נבנה כיור נחושת. המדרש לומד מן המילה "צובאות" שבפסוק (לח, ח) "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד", כי המראות הן "שהעמידו את כל הצבאות האלו", כלומר דאגו להמשכיות של ילודה.
אפשר לומר שמעשה הנשים שנבע ממניע נעלה מתאים דווקא לכיור שמשמש לרחיצה במים, לניקיון ולטהרה. עוד אפשר ללמוד שתרומה נמדדת לא רק במראה עיניים ושווי כספי אלא גם במניעים לתרומה ובדמות התורמים.
