לא כל יום פורים
רבה מזמין את רבי זירא לסעודת פורים ומתוך שכרותו הוא הורג אותו. לכל פורים יש מוצאי פורים
חייב אדם לשתות בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
רבה ורבי זירא עשו סעודת פורים יחד והתבשמו משתייה.
קם רבה ושחט את רבי זירא.
למחרת ביקש עליו רחמים והחיה אותו.
בשנה הבאה אמר רבה לרבי זירא: בוא ונעשה סעודת פורים יחד.
ענה לו רבי זירא: לא בכל עת ועת מתרחש נס.
פורים נחגג בסימן 'ונהפוך הוא', ביטוי שמקורו בהיפוך הגורל בעלילת מגילת אסתר: "בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט, א). ברקע הסיפור עומדת התביעה לקחת את ההיפוך של מגילת אסתר אל הקצה: המימרה שהסיפור מתייחס אליה מצפה מאנשים לשתות עד שלא יבחינו עוד בין יהודים לנוכרים, בין טוב לרע. בין ההוגים של תנועת החסידות יש שתיארו את פורים כפסגה של התעלות מעל לאבחנות הארציות.
אלא שלהתעלות מעין זו יש מחירים מוסריים: בסעודת פורים, אחרי השתייה, הורג רבה את רבי זירא. למחרת, כשהשכרות פגה, מתפלל רבה על חייו של חברו והוא חוזר לחיים. לכאורה הכול שב על מקומו בשלום: היה יום אחד שבו החיים היו מעבר למוסר, ולמעשים שנעשים באותו יום אין השלכות.
אך ההשלכות מגיעות בשנה הבאה. כשרבה מזמין את רבי זירא שוב לסעודת פורים, רבי זירא מסרב. מתברר שיום של מעשים לא מוסריים ללא השלכות הוא אפשרי, אבל הוא יכול להיות רק חד-פעמי ואי אפשר להפוך אותו להרגל:
