לא הכול לטובה
זושא

לא הכול לטובה

מדוע צחק הבעל שם טוב על תלמידו וידידו רבי נחמן מהורדונקה, ומה הבעיה באמירתו של ר' נחמן כי "הכול לטובה"?

הסיפור

רבי נחמן מהוֹרדוֹנקָה, תלמידו של הבעל שם טוב, היה נוהג לומר על כל דבר שאירע: "הכול לטובה – טוב ולטובה!" כך הייתה אמונתו בה' חזקה, כעמוד של ברזל.
פעם הוצבו חיילים בתוך תחום המגורים של היהודים במֶז'יבּוּז', עירו של הבעש"ט.
אמר הבעש"ט לרבי מהורדונקה: "התפלל שילכו מכאן החיילים."
ענה ר' נחמן: "גם זו לטובה!"
אמר לו הבעש"ט: "כמה טוב שלא נולדת בדורו של המן הרשע, שהרי היית אומר גם על הגזֵרה להשמיד את היהודים שהיא לטובה. מקווה אני כי בשעה שתלו את המן היית גם אז מודיע כי זה "טוב ולטובה". בזאת הייתי מסכים לדעתך."


על הסיפור

מן התלמוד הבבלי ידועים סיפורים על צדיקים ותלמידי חכמים שנהגו לומר על כל דבר כי הוא לטובה, אף שלא נראה שכך היה הדבר. המפורסם בהם הוא נחום איש גמזו, הידוע בתכונה זו ובכך שאמר גם על אירועים שליליים כי "גם זו לטובה". (להבדיל מן הסיפורים שבתלמוד, כאן מתבדח הבעל שם טוב על חשבונו של ר' נחמן, ומציג אמירות אלה כתמימוּת שאינה במקומה.)
אולי ניתן לומר כי לעתים, הרצון שלא לראות את הרוע ולא לעסוק בו אינו אלא התחמקות מהתמודדות וממאבק.

סיפורים שעשויים לעניין אותך