כסף להקיא
הר' מקוצק מתהלך בבגדים קרועים אבל הוא מזלזל כל כך בכסף עד שאינו מוכן לבקש נדבה. הזלזול שלו עושה רושם רב על ר' פייבל מגריצא, וגם הוא לא יכול היה להסתכל על כסף תקופה ארוכה.
כאשר שהה רבי מנחם מנדל מקוצק בחצרו של רבי שמחה בונים מפשיסחא היה חי בדוחק גדול. מתהלך היה בבגדים קרועים ובלויים, אך מעולם לא ביקש מתנה או נדבה משום אדם. פעם אחת בא אליו רבי פייבל מגריצא וסיפר לו כי הגבירה העשירה תָּמַריל מוורשה תבקר באותו יום בפשיסחא. כדאי שילך לפגוש אותה, כי היא תומכת בחסידים ובוודאי תיתן לו את כל מחסורו.
כששמע זאת ר' מנחם מנדל שאג בקול גדול: "כסף? פוי!"
לימים סיפר ר' פייבל כי גערתו של הר' מקוצק גרמה לו למאוס בממון, עד כדי כך שכמה שבועות לאחר מכן, בכל פעם ששמע את המילה "כסף" היה נמלא גועל ומקיא. חודשים חלפו עד שלאט לאט ובמאמץ רב יכול היה ר' פייבל להסתכל על כסף.
הסיפור מבטא את התנגדותו של ר' מנחם מנדל מקוצק להיות משועבד לכסף, והוא מסופר מנקודת המבט של ר' פייבל מגריצא. מבעד לנקודת המבט של ר' פייבל אנחנו מבחינים בכריזמה וביכולת השכנוע של החסיד קרוע הבגדים שהיה לימים לרבי מקוצק. אנחנו מבחינים גם במתח שבו כרוכה ההתנגדות לכסף בקרב חלק מן החסידים. החסידים בחרו להתרחק מעולם הרדיפה אחרי הכסף, אך היו כאלה שההתרחקות הזאת גם התבטאה ברתיעה גדולה מעצם הצורך בפרנסה.
