הסיפור

במהלך המסע מתימן לארץ ישראל הגיע הרב שלום שרעבי (רש"ש) לבגדד. הוא עוד היה צעיר ואלמוני ונכנס תוך כדי שהותו במקום ללמוד בישיבה שהייתה על יד מצבת השייח' יצחק גאון.
חבורת המקובלים עסקה בלימוד הזוהר על פרשת בלק והבחור התימני הצטרף ללימוד. הוא למד בהתלהבות ובקול רם וכשהגיע לפסוק "וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר" (במדבר, כג ה), השמיע את המילה "כה" בזעקה גדולה. שאלו אותו הזקנים "מדוע אתה צועק בקול גדול?" השיב להם הרש"ש "הַאדִי (א)ל'כֹּה' חַרַקַתְּ קַלבִּי" (תרגום: ה'כה' הזאת שורפת את ליבי).

---

על הסיפור

הרב שלום שרעבי (רש"ש) היה מגדולי המקובלים ועמד בראש ישיבת בית אל שבירושלים. את חייו הקדיש הרש"ש ללימוד תורת הסוד ולבירור שמות האל ואף יצר סידור תפילה ייחודי שכלל בירור והכוונה לאיזה משמותיו של האל יש לכוון בכל קטע בתפילה. סידור הרש"ש הופץ בכל העולם היהודי ומשמש היום רבים מן העוסקים בתורת הסוד.
מה מסמלת המילה "כה" שחרכה את חדרי ליבו של הרש"ש?
בעוד שברובד הנגלה המילה "כה" משמשת כהקדמה לציטוט, הרי שלפי המקובלים המילה "כה" היא אחד משמותיו של האל. כמו כן, בגימטרייה כה = 25, ואלו 25 המילים שבקריאת שמע – הפרק המסמל יותר מכל את הקשר המיוחד שבין האל לעם ישראל.
יש שפירשו שהרש"ש בוכה על חסרונה של הנוכחות האלוהית במלואה בעקבות החורבן וגלות השכינה. הגלות באה לידי ביטוי בכך ששמו של האל (י-ה-ו-ה) הוא בגימטרייה 26, וכאן יש החסרה של ספרה המסמלת היעדר וחורבן.
אחרים פירשו את הסיפור כבקשה כואבת והשתוקקות לקרבת אלוהים. הכמיהה להבנת מקומו של האל בחיים העסיקה אותו כל חייו, והינה היא עולה כבר בסיפור מוקדם, כשעדיין היה בחור צעיר כשעלה מתימן לארץ ישראל דרך בגדד.
דרך אחרת להבין למה דווקא השם הזה חודר אל ליבו של הרש"ש בדרך כזו, היא שהמילה "כה" (כמו המילה "זה") היא מילת הצבעה, ולכן היא היא יוצרת זיקה חזקה בין המילה לבין הדבר שעליו היא מרמזת. המונח מבטא סוג של הכרה קונקרטית בממד מסוים של האלוהות הבא לידי ביטוי במציאות ולכן ניתן להצביע עליו. כך, אל מול האין-סופיות של האלוהות, ממקדת המילה "כה" את המפגש לרגע אחד ולמשפט ספציפי.