כל עוד הנר דולק
האחים ר' זוּשַא ור' אלימלך שומעים במסעותיהם משפט יומיומי ומעשי שנאמר בבית כפרי ולומדים ממנו לקח לחייהם: כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.
האחים רבי זושא ורבי אלימלך ערכו "גלות", ונדדו ממקום למקום בלי שם ורכוש, כדי לקרב את הגאולה ולעסוק בתיקון העולם.
פעם אחת באו אל כפר אחד ולנו באחד הבתים. באמצע הלילה ראו כי בעל הבית בא לביתו והדליק את הנר על השולחן כדי שיוכל לתקן את מעילו.
אז שמעו כי בעלת הבית קוראת לבעלה ואומרת: "מהר ותקן את המעיל, כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן."
אמרו האחים זה לזה: "האם שמעת את דבריה? דבר גדול למדנו כאן – כל זמן שהנר דולק, עוד אפשר לתקן."
המשפט "כל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן" ידוע מאוד, בעיקר בשמו של רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר. בסיפור שלפנינו מקורה של האמירה בסיפור על אודות אדמו"רים חסידיים.
המסע, ה"גלות" שבסיפור, מאפשר לנוסע להיות זר וכך לראות את היומיומי באור חדש, ללמוד מכל דבר. מסעות הנדודים של האחים ר' זוּשַא ור' אלימלך מזמנים להם הזדמנות לראות כל דבר מנקודת המבט הקיומית של המסע שלהם, זו המעוניינת בתיקון הנפש. בדרך כלל נתפס תיקון הנפש כעניין נשגב מאוד אבל לעולם לא כעניין דחוף. בסיפור שלפנינו האחים משתמשים בדחיפוּת שמאפיינת את חיי המעשה כמשל לעניינם: ה"תיקון" הוא תיקון הנפש, וה"נר" הוא נשמת החיים שנמצאת בנו לתקופת חיינו. הסיפור מחזיר אותנו למשימות הרוחניות הגדולות של חיינו שצריכות להיות לא פחות דחופות מעוד משימה יומיומית שאפשר להספיק לפני שהנר כבה.
