כללי המשחק
בימי החנוכה, שבהם נהוג לשחק במשחקים שונים, לימד ר' נחום משטפנשט את חסידיו את כללי משחק הדמקה. מפיו של הרבי נשמעים כללי המשחק כהדרכה כללית לחיים.
באחד מימי החנוכה לאחר הדלקת הנרות ישבו חסידיו של רבי מנחם נחום משְטֶפנֶשט בבית המדרש ושיחקו במשחק הדמקה. לפתע נכנס הרבי אל בית המדרש. כשראו את רבם עומד לידם, נבהלו החסידים והתביישו מאוד. אז פתח הרבי ואמר:
יודעים אתם מהם הכללים של משחק זה?
שתקו החסידים ולא ענו.
– "אזכיר לכם את הכללים," אמר הרבי. "לפעמים אתה נותן אחד, כדי להרוויח במקומו שניים; אינך יכול ללכת שני צעדים בבת אחת; עליך להתקדם תמיד למעלה, ולא לסגת לאחור. אבל אם הגעת למעלה – כעת מותר לך ללכת להיכן שתרצה."
רבים נוהגים לשחק במשחקים שונים בימי החנוכה לאחר הדלקת הנרות. הסביבון הוא החפץ הידוע ביותר בהקשר זה. החסידים שבסיפור שיחקו במשחק הדמקה.
בעולם החסידי גם פעולות של חולין מקבלות לעתים משמעות "קדושה" או חיובית, כשהן נעשות בהקשר הנכון. למרות זאת, כשראו החסידים את הרבי הם התביישו, כי בכל זאת חששו שהדבר ייחשב להם מעשה של חולין ו"ביטול תורה". אך כשכללי המשחק נשמעים מפיו של הרבי הם מקבלים משמעות סמלית: כדי להתקדם, עליך לפעמים "להקריב" משהו – לא תמיד ניתן להשיג דבר מה ללא מאמץ והקרבה. יש להיזהר שלא ללכת "שני צעדים", כלומר – להתקדם מהר מדי, באופן שאינו הולם את יכולותיך. עליך לשאוף תמיד להתקדם "למעלה" – להשתפר ולהישאר ממוקד במטרות הראויות. ולבסוף – יש לזכור כי במצבים מסוימים הכללים משתנים, ואפשר להיות חופשיים וגמישים יותר, בדיוק כשם שבמשחק הדמקה חייל פשוט עשוי להפוך ל"מלכה" ואז הוא חופשי לרוץ כרצונו קדימה ואחורה על פני הלוח. כך הפך הרבי את משחק הדמקה למשל המלמד כיצד ראוי לחיות.
