כיבוד אם
כיצד עיכוב בלימוד התורה יכול להועיל לבסוף ללימוד עצמו? בחור צעיר שכיבד את אמו זכה שנשמתו של אביי תתגלה בו. כיבוד ההורים הפריע ללימוד התורה באופן טכני, אך דווקא הוא שהועיל לבסוף לתרץ קושיה בלתי פתורה.
רבי יעקב יצחק, "היהודי הקדוש" מפשיסחה, נהג ללמוד עם תלמידיו שיעור בתלמוד ובפרשנות שלו. לעתים, במהלך הלימוד, היה היהודי הקדוש מעמיק בעיון מתוך דבקות רבה, ומתמיד כך שעה ארוכה.
בין התלמידים שישבו לפניו היה בחור צעיר ותלמיד חכם, בן העיר פשיסחה. יתום היה הבחור מאביו, והיה גר עם אמו.
פעם אחת, כאשר ישב בשיעורו של היהודי הקדוש, תקף אותו הרעב. המתין הבחור עד שראה כי רבו פסק מללמד והעמיק בעיון מתוך דבקות, כמנהגו. אז הרהיב עוז, קם ורץ אל בית אמו ואכל שם בחיפזון רב. אחר כך קם ויצא מן הבית כדי לשוב במהירות אל השיעור. אז שמע את אמו מבקשת כי יחזור ויעלה אל עליית הגג, כדי להוריד לה משם חבילת שחת.
סירב התלמיד לחזור אל בית אמו, כי חשש שאולי כבר התנער רבו מדבקותו והמשיך בשיעור. לכן המשיך התלמיד בדרכו. באמצע הדרך הרהר: הלוא לימוד התורה נועד כדי לקיים ולעשות את הכתוב בה. והנה באה לידי מצווה לעשותה – מצוות כיבוד אם – ולא אקיים אותה?
מיד חזר לביתו במרוצה, ועשה את רצונה של אמו. לאחר שסיים, שב אל בית רבו. כשפתח את דלת חדרו של הרבי, התנער היהודי הקדוש מן הדבקות שהיה שרוי בה, קם מלוא קומתו מתוך שמחה, ושאל את הבחור: "אמור נא, איזו מצווה עשית כעת? – שרוי הייתי בקושיה שלא הצלחתי ליישב, וכשנכנסת אל החדר ראיתי כי התלווה אליך האמורא אַבַּיֵי, מחכמי התלמוד. ברגע אחד התיישבה הקושיה ונפתרה. אם זכית ואביי בכבודו ובעצמו בא עמך, ודאי מצווה חשובה עשית!"
סיפר הבחור לרבי את מה שאירע לו.
אמר היהודי הקדוש לתלמידיו: "יודעים אתם כי אבַּיי יתום היה מאביו ומאמו. בשל כך נקרא 'אביי', ראשי התיבות של הפסוק 'אֲשֶׁר בְּךָ יְרוּחַם יָתוֹם' (הושע יד, ד). בשל כך, בכל פעם שרואה אביי אדם המקיים מצוות כיבוד הורים הוא נכנס בו והולך עמו, כדי שיהיה לו חלק במצווה זו. כך זכיתי לפגוש בזכותך את אביי, שתירץ לי את הקושיה שהתקשיתי בה."
בתחילת הסיפור חשב התלמיד כי השהות בבית אמו והעזרה לה מפריעות ללימוד התורה. בהמשך הבין התלמיד שטעה, וכי קיום המצוות והחיים על פי התורה חשובים מן הלימוד. בסוף הסיפור מתברר אף יותר מכך – קיום המצווה הוא שהועיל גם ללימוד עצמו. על ידי קיום המצווה נפתרה קושיה, וכך הלימוד הובן והופנם.
התגלותו של אביי בתלמיד שכיבד את אמו היא סמל לכך שהתורה אינה מנותקת מן החיים עצמם אלא משקפת אותם. בשל כך, אביי אינו רק דמות הלוקחת חלק בסוגיות תלמודיות, אלא אדם חי שרוצה לכבד הורים וליזום פעולה חיובית במציאות. תובנה זו היא שמסייעת להבין גם את הדברים שאמר בתלמוד.
באופן כללי, הסיפור עוסק בהעדפת פעולה ראויה על פני לימוד עיוני בלבד. העיון נותר פגום או "בקושיה" אם לא נלווית אליו עשייה חיובית.
