כולנו שווים
היהודי הקדוש מפשיסחה הצטופף כאדם פשוט בין החסידים שעמדו דחוקים סביב החוזה מלובלין. לדעתו, הצדיק מייצר שוויון בין החסידים בין רב בין תלמיד.
היהודי הקדוש מפשיסחה היה מגדולי תלמידיו של החוזה מלובלין ואף שימש בעצמו רבי. פעם אחת עמד "היהודי" בין החסידים הרבים שנדחקו עמו סביב החוזה. חסיד אחד נשען בלי משים על "היהודי" בתוך הצפיפות והדוחק. לפתע הבין החסיד כי הוא דוחף ולוחץ את "היהודי". נבהל החסיד ונרתע לאחוריו.
ראה "היהודי" את בהלתו ואמר לו בנחת: "אל תיבהל בני, כי לפני מורנו החוזה כולנו שווים."
במרכזה של כל חצר חסידית כמעט נמצא הרבי, "הצדיק". הצדיק נתפס כמורם מעם וכאדם נעלה, אך דווקא מעלתו של הצדיק יוצרת שוויון בין החסידים וענווה ביחסם זה אל זה. בצל דמותו של המורה יכולים החסידים לבטל את המעמדות וגינוני הכבוד ביניהם. דווקא הבדל המעמדות בין החסיד והרבי מאפשר שוויון בין תלמיד חכם לפשוט-עם ובין עני לעשיר. ואכן, בקהילות חסידיות רבות לא נהגו גינוני כבוד בין החסידים, ולא נמנעו מלהצטופף ולדחוק איש את רעהו, כדי שלא לעורר תחושה של התנשאות והבדלי מעמדות.
תופעה דומה מוכרת מתחומים שונים שבהם מתאגדים בני אדם סביב רעיון ומטרה משותפת. עמידתם מול המטרה מבטלת את ההבדלים המעמדיים והכלכליים שביניהם, והם מתייחסים זה אל זה כאחים.
