כולנו זקוקים לחסד
הרב שלום משאש מסביר לנגר בעזרת דימוי מעולם הנגרות שהעולם בנוי על חסד, וכך מביא לפיוס בינו לבין אביו
הרב מרדכי ממן דבק במצוות גמילות חסדים בגופו ובממונו. רבים העריצוהו על כך, אך בנו הנגר חס על ממונו וכעס על ההוצאות המרובות שראה בהן בזבוז כסף. לא פעם האב ובנו התווכחו בחריפות בעניין זה, ולנוכח המצב לא נותר לרב ממן אלא להצטער צער עמוק על כך שבנו אינו מבין את החשיבות שבמפעלו ואינו שותף לגישתו כלפי מצוות גמילות חסדים.
לימים חלה האב ובנו ניצל את ההזדמנות והוציא מן הבית את כל הכלים שהאב היה משאיל לאנשים, מכר אותם ולקח את הכסף לעצמו. כשהבריא האב הוא גילה מה עשה בנו והוכיח את בנו בכעס גדול על מעשיו, אולם הבן לא התנצל על מעשיו ואף הוכיח את אביו בחזרה על כך שהוא מבזבז את כספה של המשפחה.
תוך כדי ויכוח הופיע בביתם הרב שלום משאש. האב ובנו השתתקו מתוך מבוכה, שכן שניהם אהבו מאוד את רבי שלום. אולם לאחר כמה רגעים של שתיקה התעוררה המריבה מחדש והם שיתפו את הרב בוויכוח שניטש ביניהם.
הקשיב הרב שלום לשניהם, פנה אל הבן והוכיחו: "דווקא אתה כנגר צריך להבין את החשיבות של גמילות חסדים". תמה הבן הנגר ושאל: "כיצד ניתן ללמוד גמילות חסדים מנגרות?" השיב לו רבי שלום בשאלה: "האם אתה יכול לבנות שולחן או ארון רק בכלי עבודה אחד כגון משור או פטיש?" ענה לו הבן: "כמובן שלא. אני זקוק לכלים רבים למלאכה זו". אמר לו רבי שלום: "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. כל כלי המלאכה גומלים חסד זה לזה – ורק אז יוצא רהיט מושלם! האחד נועד לחתוך והשני דווקא להדביק, זה דופק מסמרים והשני דווקא עוקרם".
הקשיב הבן ברוב קשב והרב משאש המשיך: "וכך בכל התחומים בעולם. גם הצמחים זקוקים לזרעים, לעפר, לגשם, לטל, לרוח ולשמש כדי שיגדלו ויהפכו לראויים לאכילת אדם". חתם הרב שלום משאש את דבריו ואמר: "זהו שנאמר 'עולם חסד יבנה' – שהעולם עומד על מידת החסד".
לראשונה הבין הבן את מקומה של גמילות החסדים בעולם ואת מפעלו העצום של אביו, ביקש סליחה מאביו ואף הצטרף למפעל גמילות החסדים שלו.
חז"ל אמרו שהעולם עומד על שלושה דברים ואחד מהם הוא גמילות חסדים, אבל איך אפשר להסביר זאת למי שאיננו לומד את דברי חז"ל? ובעוד האב, הרב ממן, מסור למצוה זו, הרי שבנו מתנגד בכל תוקף למעשיו. באמצעות בחירת האמצעים הרטוריים מצליח הרב שלום משאש לחבר בין האב לבן.
לשם כך הוא משתמש לא רק במושגים של הבן כנגר אלא פונה גם לחרדת המחסור המניעה את מעשיו. הוא מסביר שהעולם מתגבר על המחסור באמצעות שיתוף פעולה וחיבור, הזדקקות וסיוע, ולכן אין כל אפשרות להתחמק מגמילות חסדים. בחתימת דבריו דרש את המימרה "עולם – חסד יבנה", במשמעות שהחסד בונה את העולם ובלעדיו לא רק העניים יקרסו אלא המציאות עצמה תקרוס. הצירוף של רטוריקה מוצלחת עם הבנה עמוקה של מציאות החיים האנושית מביא את הבן להתחבר אל אביו, ושניהם מקיימים יחד את מצוות גמילות חסדים.
