כוח התפילה
במהלך התפילה מצליח המגיד מקוז'ניץ להתגבר על חולשתו הגופנית וקולו הולך וגובר בעוצמה רבה. לפי הגדרתו, זוהי ה"הנאה" שלו בעולם הזה.
המגיד מקוז'ניץ היה אדם חלש וחולני. בכל בוקר לפני התפילה נהג לומר את הנוסח: "מי אנכי שאזכה להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא…" כשאמר זאת, רוחו הייתה קצרה מחולשה, ובקושי הוציא את המילים מפיו.
אחר כך חזר על המלים, וקולו גבה מעט. כשאמר זאת בפעם השלישית היה קולו רם כל כך, עד שחרדו כל השומעים מעוצמת קולו.
כך, בשעת תפילתו, היה המגיד מקוז'ניץ מתגבר בכוח ובדבקות למעלה מכוחותיו.
עוד נהג לומר: "הקדוש ברוך הוא יודע שאין לי שום הנאה מעניינים גשמיים ורק מתפילה טובה אני נהנה. כיוון שהקדוש ברוך גומל לחוטאים שכר טוב בעולם הזה כדי להענישם אחר כך, אני חושש שמא ההנאה שאני חש היא הדרך לשלם לי את שכרי על מעט מעשיי הטובים. ואם כך, מה יהיה עונשי בעולם הבא?"
בסיפורים רבים מתוארת חולשתו הגופנית של המגיד מקוז'ניץ. כמו בסיפורים אחרים, גם בסיפור זה מתואר כי בזמנים שבהם עסק בתפילה ובעשיית המצוות הייתה חולשתו נעלמת והוא היה מתמלא אנרגיה ועוצמה, באופן שהיה נראה למעלה מכוחותיו.
בכך מסמל המגיד מקוז'ניץ את הרעיון כי הכוח שיש באדם אינו רק תוצאה של יכולותיו הפיזיות אלא גם של תשוקתו ואמונתו. כשאדם עושה פעולה מתוך תשוקה ו"דבקות" – בכל כוחו הרוחני – הוא עשוי למצוא בעצמו כוחות פיזיים שלא שיער שקיימים בו.
לאחר שאדם כבר התחיל בעשייה, קל לו יותר להתגבר, כפי שמעיד מעשהו של המגיד – הוא אומר שוב ושוב את המילים ותוך כדי כך מתמלא בכוח.
בסיום הקטע חושד המגיד שמא ההנאה הרבה שהוא חש אינה אלא "עונש". אמירה זו, שיש לקרוא אותה בקריצה מסוימת, מתארת עד כמה היה המגיד מתמלא הנאה, ולא רק כוח, בשעת תפילתו.
