כבוד שלא מוותרים עליו
רבי עקיבא מונע מפורע להיפטר מקנס, ומלמד אותנו שאסור לנו לוותר על כבוד הזולת גם אם הוא עצמו לא מקפיד עליו
גם על השפלה משלמים. מי שבייש את חברו צריך לשלם לו סכום קבוע. כך מי שגילה את שערה של אישה בשוק, דבר שנחשב משפיל ומבייש, חייב לשלם לה ארבע מאות זוז.
פעם אחת פרע אדם אחד את שערה של אישה בשוק. כשבא הדבר לפני רבי עקיבא, חייב אותו רבי עקיבא לשלם לה ארבע מאות זוז. אמר לו: רבי, תן לי זמן, נתן לו רבי עקיבא זמן. הסתתר אותו אדם עד שראה שוב את האישה, ואז שבר בסמוך כד שבו כמות גדולה של שמן. הסירה האישה את מטפחתה, ומרחה את השמן על שיער ראשה המגולה. בא האיש עם עדים לפני רבי עקיבא, וטען שהאישה הזאת לא יכולה לתבוע אותו על שגילה את ראשה בציבור מפני שהיא עושה זאת בעצמה. ענה לו רבי עקיבא: אין בדבריך כלום, שכן למדנו שמי שמזיק לעצמו, לגופו או לנטיעותיו, אומנם הדבר אסור אבל הוא פטור מלשלם, ואילו אחרים שהזיקו לו יהיו חייבים לשלם לו.
נושא המשנה הם תשלומי הבושת, המרכיב הסובייקטיבי ביותר מכל הנזקים שיכול אדם להסב לחברו. רבי עקיבא שואף להפקיע את הסובייקטיביות שבמרכיב זה וטוען שכל ישראל באותה רמה של "בני חורין", בני אצילים. כבודו של אדם מישראל לא מתומחר לפי מצב חשבון הבנק הנוכחי שלו, והחוק מגן גם על כבודו של מי שמוכן לבזות את עצמו עבור רווח כספי.
האיש שפרע את ראשה של האישה בשוק שאף להשפיל אותה, לחשוף אותה בציבור. אולם הפוגע הוא אדם מתוחכם המסתתר מאחורי חוכמתו ולא לוקח אחריות על מעשהו, אלא מתכנן תוכנית מורכבת, מארב, כדי להוכיח שפגע באישה חסרת כבוד ולכן הוא פטור מלשלם על הפגיעה בכבודה.
תוכניתו של הפוגע היא לפתות את האישה לחשוף את שיער ראשה בפרהסיה כדי לנצל הזדמנות לסוך את ראשה בשמן שיפה לשיער. האישה נופלת בפח. רבי עקיבא לא. הוא טוען שגם אם אדם פוגע בעצמו, אין בכך היתר לאחרים לפגוע בו. יש כשל לוגי מסוים בטענת רבי עקיבא: הרי האיש לא ביקש להוכיח שמותר לו לפרוע את ראש האישה, אלא שהיא עצמה אינה מקפידה על כבודה. אולם דומה שדעתו של רבי עקיבא, יותר משהיא נתונה לדיוק ההלכתי, נתונה להסתייגות ממזימת הפוגע, שבלהיטותו להוכיח את עמדתו מכפיל את השפלת באישה.
ברקע הדברים נמצא כאן גם מתח בין גברים ונשים, והניסיון של האיש לנצל את מעמדה של האישה כדי לפגוע בכבודה. מזימתו נועדה להכשיל את האישה במה שהוא מזהה כנקודת התורפה שלה: הפזיזות, הרצון להרוויח משהו בחינם, הדאגה לנראות החיצונית. רבי עקיבא מגן על האישה באשר היא אדם חלש הנתון להתקפה, אבל גם באשר היא בת ישראל, כלומר מזהה את כל חולשותיה כשרידים לאצילות, ולכן כהתנהגות הראויה לכבוד ולא לביזוי
