כאן לא מתביישים
מתי בושה היא דבר חיובי ומתי היא דבר שלילי? נער ביישן בן ארבע עשרה מקבל שיעור לכל החיים מהרבי מקוצק
סיפר אחד מחסידיו של רבי מֶנדל מקוֹצק:
בן ארבע עשרה הייתי כשאבי אירס לי אישה ולקח אותי והביא אותי לקוצק, ונכנסנו "אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה" (ויקרא י, יח) – אל חדרו של הרבי, כדי לבקש ברכה לכבוד אירוסיי.
הפנה הרבי את ראשו אליי ושאל אותי לשמה של ארוסתי. ואני – לא ידעתי את נפשי באותה שעה, מפני שעלתה בי בושה ולא יכולתי לפצות פה…
גער בי הרבי ואמר לי: "כאן לא מתביישים!"
נכנסו דבריו בכל רַמַ"ח אבריי ושַסַ"ה גידיי, ובכל פעם שבא מעשה לידיי הזהירני לבי: "ראה שלא תתבייש במעשיך – 'כאן לא מתביישים!…'"
חסידות קוצק, שבראשה עמד ר' מנדל, נודעה כחסידות שיש בה אווירה של כנות ודיבור ישיר ונוקב. על פי דרכה של קוצק, "נימוסים" ונורמות חברתיות כמו ביישנות, עלולים לגרום לאדם שלא להיות נאמן לעצמו ולדרכו. בשל כך, החסידים בקבוצה זו לא נהגו גינוני כבוד זה בזה.
זוהי הסיבה שבגללה דרש ר' מנחם מנדל מהנער הצעיר לענות לו בלי להתבייש או להיבהל מהעובדה שהוא רב גדול ונודע. מילותיו של הרבי הפכו לאבן דרך בחייו של החסיד הצעיר. הם לא גרמו לו להיות "חסר בושה" במעשיו, אלא לבדוק היטב את דרכו ולעשות מעשים שלא יתבייש בהם. ובמילים אחרות – הבושה טובה כשהיא מונעת מן האדם לעשות מעשים פסולים, ואינה טובה כשהיא מבטאת חוסר ביטחון וחולשת אופי.
