הסיפור

רב ששת היה עיוור.
הלכו כולם לקבל את פני המלך, והלך רב ששת עימם.
ראה כופר אחד את רב ששת בין ההולכים לראות את המלך ופנה אליו בלגלוג: "הכדים הולכים לנהר, שברי כדים לאן?"
אמר לו רב ששת: בוא וראה שאני יודע יותר ממך.
עבר הגדוד הראשון. כאשר נשמע הרעש שהקים הגדוד אמר לו הכופר: עכשיו בא המלך.
אמר לו רב ששת: לא בא.
עבר הגדוד השני. כאשר נשמע הרעש שהקים אמר לו הכופר: עכשיו בא המלך.
אמר לו רב ששת: לא בא המלך.
עבר הגדוד השלישי. משלא נשמע קול רעש, אמר רב ששת: עכשיו בוודאי בא המלך.
שאל אותו הכופר: מניין לך?
ענה רב ששת: מלכות הארץ דומה למלכות שמיים, ובהתגלות ה' לאליהו בהר חורב כתוב: ״צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה׳ וְהִנֵּה ה׳ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה׳ לֹא בָרוּחַ ה׳ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה׳. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה׳ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״ (מלכים א יט, יא-יב).
כאשר בא המלך, פתח רב ששת ובירכו בברכה המקובלת: "ברוך… שנתן מכבודו לבשר ודם".
אמר לו הכופר: כיצד אתה מברך את מי שלא ראית?
ומה היה בסופו של אותו כופר? יש אומרים שחבריו ניקרו את עיניו, ויש אומרים רב ששת נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות.

---

על הסיפור

הסיפור מתאר סוג אחר של ראייה, ראייה בלא עיניים. רב ששת מנתח את המציאות על בסיס יכולת השמיעה שלו יותר טוב מהאדם שלצידו, ובפנייתו אליו מדגיש את ההבחנה בין ראייה לידיעה. דווקא יכולת הראייה היא זו שמטעה את הכופר. הוא רואה גדוד עצום ומספר לעצמו שכך נראית פמליית המלך, אך רב ששת יודע שלפמליה זו יש מאפיין ייחודי – היא שקטה יותר. לכן הוא יכול לברך את המלך אף שזוהי "ברכת ראייה", שנאמרת בעת ראיית מושא הברכה.
כוח השמיעה של רב ששת לא רק ממלא את מקומו של כוח הראייה החסר אלא גם מציע מצב שבו הבלתי נראה עדיף על הנראה, והבלתי נשמע עדיף על הנשמע.
שתי האפשרויות המוצעות בסוף הסיפור לגורלו של הכופר קשורות גם הן לאירוניית הראייה שהסיפור פותח בה. לפי האפשרות הראשונה, האיש מתעוור והופך בעצמו ל"שבר כלי". לפי האפשרות השנייה, עיניו חסרות הערך כביכול של רב ששת מתגלות כבעלות כוח רב ומביאות למותו של האיש.