ישר אל הפופיק
מדוע הפופיק חשוב כל כך לרבי מקוצק ולחסידיו? מה מבטא איבר זה שבמרכז הבטן בהקשר החסידי?
פעם אחת ביקר חסיד חב"ד אצל ר' מנחם מנדל מקוצק. שאל אותו הרבי מהן הכוונות שהוא מכוון בשעה שהוא קורא קריאת שמע ומתפלל תפילת עמידה, וענה לו החסיד מה שענה. צעק עליו ר' מנחם מנדל בקול גדול: "אוּן וווּ איז דער פּוּפּיק?!" – ומה עם הפּוּפּיק?!
ומספרים, שכך היו עונים חסידי קוצק למתנגדיהם בשעת ויכוח, שהיו אומרים: "הרבי שלכם אומר דרשות נשגבות שמגיעות עד השמים, אבל התורה שהרבי שלנו מקוצק אומר נכנסת ישר אל הפּוּפּיק".
הרבי מקוצק מוטרד מתשובתו של חסיד חב"ד, שתיאר מן הסתם כוונות ומחשבות נשגבות שבהן הוא עוסק בשעת התפילה. על פי דרכה של קוצק, ההתכוונות אל המחשבות הגבוהות עשויה להביא להתרחקות מן המציאות, מן הדברים הפשוטים ומן החיים הארציים. על פי שיטת קוצק, על האדם להיזהר שמא מרוב רעיונות גדולים הוא ישכח את הארציות ואת הבעיות הממשיות. הפופיק מבטא בשפת העם את התחושה הספונטנית שהאדם חש באופן ישיר, ללא הסברים. עבור חסידי קוצק, הפופיק מבטא את העוצמה הטבעית הישירה ואת הרגש הנכנס מיד אל הנפש, ללא תיווך של תרבות ושל מחשבות מורכבות.
