יעלה ויבוא
הרב עזרא ציון מלמד מגלה רגישות לכאבו של אחד המתפללים, ובעקבות כך פועל לביטול ההשפעה של הפערים הכלכליים בתוך בית הכנסת
מתפללים רבים התקבצו בבית הכנסת "שערי רחמים" שבנחלאות בבוקר יום השבת, וקודם לקריאת התורה החל השמש למכור את העליות לתורה במכירה פומבית.
כשהגיע השמש לעלייה השניה, שבה עולים הלוויים לתורה, הציע מתפלל עני סכום כסף קטן, אך מתפלל אחר הציע מייד סכום כסף גדול יותר.
שוב הציע המתפלל העני סכום כסף גבוה במעט, ושוב העלה מתפלל אחר את המחיר. בפעם השלישית שבה ניסה המתפלל להציע סכום כסף גבוה יותר ולא זכה בעלייה, הבין שכבר לא יזכה בה, ופרץ בבכי.
נבוכו כל המתפללים והמכירה נעצרה. הרב עזרא ציון מלמד עלה מייד אל הבמה ואמר: "אחים יקרים: הייתכן שיש מי שרוצה לעלות לתורה ואינו יכול רק משום שידו אינה משגת? אם כך, מעתה מכירת העליות לתורה בטלה! כל מי שירצה יבוא ויעלה!"
בתי כנסת רבים מממנים את הניהול השוטף של בית הכנסת באמצעות מכירת העליות לתורה לכל המרבה במחיר. קניית העלייה נתפסת כתרומה לקהילה, ועל כן הנטייה היא דווקא להעצים את חשיבותה של מכירת העליות, ולשאוף להגדיל את ההכנסות. אך לא זו דרכו של הרב עזרא ציון מלמד, שחש שמכירת העליות גורמת עוול למתפללים העניים, החפצים גם הם לעלות לתורה, אך אינם יכולים להרשות זאת לעצמם.
מבכיו של המתפלל העני למד הרב מלמד על מצוקתו של המתפלל ועד כמה גדולה כמיהתו לעלות לתורה. בכיו של המתפלל מביא את הרב מלמד להנהיג תקנות חדשות בבית הכנסת, ולהותיר את הפערים החברתיים והכלכליים מחוץ לכותלי בית הכנסת.
