יין לגוף ולנשמה
כיצד על בן המלך לנהוג בשעה שהוא נמצא בשבי? משל העוסק בקשר שבין שני היסודות המרכיבים את האדם - הגוף והנפש, החומר והרוח.
משל זה סיפר רבי מנחם מנדל מוויטֵבְּסק:
בנו היחיד של המלך נלקח בשבי. זמן רב עבר על הבן בשבי, והוא קיווה שיפדו אותו ממאסרו ואז יוכל לשוב אל בית אביו. לאחר שנים הצליח המלך לשלוח אל בנו מכתב בסתר. במכתב ביקש האב מבנו לבל יתייאש, ולבל ישכח את נימוסי המלכות, אף שהוא נמצא בין אנשים אכזריים כזאבי טרף. עוד הבטיח האב במכתבו, כי הוא מתאמץ כעת להחזיר את בנו אליו בכל דרך שהיא, אם בדרכי שלום ואם בדרכי מלחמה.
כשקרא הבן את המכתב שמח מאוד, אלא שאסור היה לו לגלות את שמחתו, כדי שלא ייוודע לשוביו על המכתב. מה עשה? הלך הבן אל בית המרזח, שבו שותים בני העיר יין ושאר משקאות משכרים. בשעת השתייה, הם שמחו שמחה גשמית ביין ששתו, והוא שמח עִמם בגלל המכתב שקיבל מאביו.
בן המלך שבמשל, הלוא הוא הנשמה, נמצא בסביבה זרה, בעולם החומר הגס – עולמם של אנשי העיר שבמשל.
הנשמה, היסוד הרוחני שבאדם, מתוארת כשבויה בכבלי החומר, אך יש והיא חשה שוב את קרבתו של אביה, של אלוהים. ואולם הפתרון לבעיה שבה נמצאת הנשמה אינו ניתוק וניכור מן הצדדים החומריים והגופניים, אלא דווקא להפך – שיתוף הגוף בשמחתה של הנשמה.
לעתים מספרים משל חסידי זה כדי להסביר את מנהגם של החסידים ללוות את מפגשיהם בשתיית משקאות חריפים. היין, אומרים החסידים, משמח את הגוף, אולם בכך הוא מסייע גם לנשמה לשמוח את השמחה העמוקה והאמיתית.
